Maguid Devarav le-Yaakov · Sección 12

אם באה לאדם במחשבתו התפארות הוא בעולם תפארת ואם באה במחשבתו אהבה הוא בעולם האהבה וכן בשאר המדות של שבעת ימי הבנין. ואם הוא חכם להפשיט עצמו מהגשמיות אז הוא מדבק עצמו באותה אהבה עליונה במדות הבורא ית' . אע"פ שהאהבה הבאה עכשיו במחשבתו הוא מעניני העה"ז יכול להפשיט עצמו מזאת הגשמיות לדבק עצמו בשרש אהבה העליונה. כשאדם מחדש איזה דבר חכמה בתורה הוא נותן מוחין באותן הדיבורים מפני שהיו המוחין בתחלה בהעלם מלובשים באותן הדיבורים ועכשיו הוא מפשיט אותן מהלבוש ומתגלים ומגדלים וזהו קישוטי כלה. וכן כשהוא מדבר דברי תורה בדחילו ורחימו הוא נותן מוחין באלו הדבורים.

Si le viene a la persona en su pensamiento ostentación (hitpaarut), está en el mundo de Tiféret (Belleza); y si le viene en su pensamiento amor, está en el mundo del Amor; y así en las demás cualidades de los siete días de la construcción. Y si es sabio para despojarse de la corporeidad, entonces se adhiere a ese amor superior en las cualidades del Creador, bendito sea. Aunque el amor que viene ahora a su pensamiento sea de asuntos de este mundo, puede despojarse de esa corporeidad para adherirse a la raíz del amor superior. Cuando una persona innova alguna cosa de sabiduría en la Torá, da mojín (facultades mentales) a esas palabras, porque los mojín estaban al principio en ocultamiento, revestidos en esas palabras, y ahora los despoja del ropaje y se revelan y crecen; y estos son los «adornos de la novia». Y así, cuando dice palabras de Torá con dejilu urjimu (temor y amor), da mojín a esas palabras.^✦

כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה מפני שכאשר הוא מדבר באותן הדבורים ביראה ובאהבה אז הוא נותן חיות חדש באלו הדבורים. אעפ"י שנתקלקלו מחמת חטאים אעפי"כ הם לבושים דמלכא אבל כשהיה בית המקדש קיים והיו מקריב קרבן עולה היה נותן כח אף בעולם המעשה.

«Todo el que se ocupa de la Torá de la ofrenda quemada (olá), es como si hubiera ofrecido una olá», porque cuando habla esas palabras con temor y con amor, entonces da vida nueva a esas palabras. Aunque se hayan echado a perder a causa de los pecados, aun así son vestiduras del Rey. Pero cuando el Templo estaba en pie y se ofrecía el sacrificio de olá, daba fuerza incluso en el mundo de la acción.^✦

כשם שנבראו העולמות נבראו בשם הוי"ה אלקים. כך כאשר מזכיר האדם דברי קדושה צריך להיות בדו"ר שהם הוי"ה אלקים.

Así como los mundos fueron creados con el Nombre Havayá y Elohim, así, cuando la persona menciona palabras de santidad, debe ser con dejilu urjimu (temor y amor), que son Havayá y Elohim.^✦

אברהם אבינו עליו השלום גרם שנתגלה מדות עולם האהבה של הבורא ית' כי מתחלה היה בהעלם והוא היה מעורר אותו מסוד השינה שהוא הסתלקות המוחין. וכן כשהאדם משבח ומפאר לבורא ג"כ נתגלה ונתגדל עולם התפארת שהוא מדות הבורא ית'. ובחסד שעשה למטה הוא מעורר אהבה ונגדל מאוד כמו אברהם עליו השלום. וכן יצחק ויעקב כ"א לפי מדתו.

Abraham nuestro padre, la paz sea con él, hizo que se revelaran las cualidades del mundo del amor del Creador, bendito sea, pues al principio estaban en ocultamiento, y él las despertaba desde el secreto del sueño, que es el retiro de los mojín. Y así, cuando la persona alaba y glorifica al Creador, también se revela y crece el mundo de Tiféret, que son las cualidades del Creador, bendito sea. Y con la bondad que hace abajo despierta amor, y este crece mucho, como Abraham, la paz sea con él. Y así Isaac y Jacob, cada uno según su cualidad.

אברהם הוליד את יצחק פירש שמדת הרחמנות נולד כששורה דין על האדם נולד הרחמנות מצד חסד וזהו אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק. פי' אברהם שהוא חסד הוליד מדת יעקב שוהא רחמנות את יצחק עם יצחק.

«Abraham engendró a Isaac» [Gn 25:19]. Explicó: la cualidad de la misericordia nace cuando mora el rigor sobre la persona; nace la misericordia del lado de Jésed. Y esto es «Estas son las generaciones de Isaac: Abraham engendró a Isaac». Explicación: Abraham, que es Jésed, engendró la cualidad de Jacob, que es misericordia, a Isaac, junto con Isaac.^✦

צדיק מושל ביראת אלהים צדיקים הופכין מדת הדין למדת הרחמים. למשל כשתינוק רוצה איזה דבר שהתינוק נהנה ממנו אביו מחמת אהבתו לתינוק יש לו הנאה כשיהיה אותו הדבר להתינוק שנמצא התינוק מוליד אהבת אותו דבר באביו. וכן למשל כשיש כאב לאדם ברגלו גורם הרגל רצון במחשבתו שיצוה ליד להסיר הכאב כיון שהם אחדות אחד. וכן הצדיק כשהוא דבוק בבורא ית' כל מה שחסר לו גורם למעלה כביכול רצון בבורא ית'. וזה המשל הראשון שייך בענין שארז"ל שמצוה בשבת אכילה ושתיה. ולכאורה קשה מה הנאה יש לנשמה יתירה באכילה ושתיה. ולפי המשל הזה א"ש שהנשמה יתירה יש לה ג"כ תענוג זה כמ"ש בזוהר ע"פ באתי לגני אחותי כלה בשביל רעותא דילה אכיל ושתי.

«El justo que gobierna en el temor de Dios». Los justos convierten la cualidad del rigor en la cualidad de las misericordias. Por ejemplo, cuando un niño quiere algo de lo que el niño disfruta, su padre, por su amor al niño, tiene placer cuando el niño tiene esa cosa, de modo que resulta que el niño engendra en su padre el amor por esa cosa. Y también, por ejemplo, cuando hay dolor en el pie de una persona, el pie causa voluntad en su pensamiento de que ordene a la mano quitar el dolor, puesto que son una sola unidad. Así el justo, cuando está adherido al Creador, bendito sea, todo lo que le falta causa arriba, por así decir, voluntad en el Creador, bendito sea. Y esta primera parábola corresponde al asunto de lo que dijeron los Sabios, de bendita memoria, que el precepto en sábado es comer y beber. Y en apariencia es difícil: ¿qué placer tiene el alma adicional en comer y beber? Y según esta parábola está bien: que el alma adicional tiene también este deleite, como está en el Zóhar sobre «vine a mi huerto, hermana mía, novia»: «por causa de su voluntad come y bebe».^✦

כשיש למלך בן במקום מטונף הוא הולך לאותו מקום מחמת אהבת הבן כדי ליקח אותו משם. כך לפעמים נולד מחשבה באדם מחמת שהעולמות יורדים מלמעלה ובאין לאדם ג"כ אותה המחשבה וכשהוא חכם לידע באיזה ענין הוא המחשבה אם באהבה אם ביראה אם בתפארת אעפ"י שהוא מעניני עה"ז בתאוה גופנית הוא יכול להעלות אותה וידע שאותה המחשבה צריך להתתקן בזו השעה אם באהבה אם ביראה אם בתפארת שנתקלקלה מחמת השבירה ועכשיו הוא עת להעלות אותה. ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה היינו שידבק עצמו בבורא ית' לפי אותה המדה הנ"ל אם באהבה או ביראה או בת"ת ובשאר מדות של ז' ימי הבנין ותמיד יראה במחשבתו איזה מדה נולד בו אם מאהבה או מיראה או מת"ת ויעלה אותה המחשבה למעלה. וכן באכילה ושתיה כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהיה מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית'. וכן כשנולד בו התפארות יעלה אותו התפארות שיש באותו דבר שמכח זה נולד אותו התפארת וידבק אותו לבורא ית'. שבכל דבר נמצא התפשטות הבורא ית' שמלא כל הארץ כבודו. ויעלה אותו הפנימית שיש באותו דבר כ"א לפי מדתו מז' ימי הבנין וידבק הפנימית של אותו הדבר בבורא ית'.

Cuando un rey tiene un hijo en un lugar inmundo, va a ese lugar por amor al hijo para sacarlo de allí. Así, a veces nace un pensamiento en la persona porque los mundos descienden de arriba y le viene a la persona también ese pensamiento; y cuando es sabio para saber de qué asunto es el pensamiento, si de amor, si de temor, si de Tiféret, aunque sea de asuntos de este mundo, en un deseo corporal, puede elevarlo; y sabrá que ese pensamiento debe repararse en esta hora, ya sea en amor, ya en temor, ya en Tiféret, que se echó a perder por la rotura, y ahora es el tiempo de elevarlo. Y por eso descendió el pensamiento desde los mundos superiores y vino a la persona, para elevarlo de la rotura, es decir, que se adhiera al Creador, bendito sea, según esa cualidad antedicha, ya sea en amor, ya en temor, ya en Tiféret y en las demás cualidades de los siete días de la construcción; y siempre verá en su pensamiento qué cualidad nace en él, si de amor, o de temor, o de Tiféret, y elevará ese pensamiento hacia arriba. Y así también en el comer y beber: cuando nace en él amor, entonces toma el deleite que había en este comer y beber y eleva ese deleite al Creador, bendito sea. Y así, cuando nace en él ostentación, elevará la ostentación que hay en esa cosa, por cuya fuerza nació esa Tiféret, y la adherirá al Creador, bendito sea. Pues en cada cosa se encuentra la expansión del Creador, bendito sea, «toda la tierra está llena de su gloria» [Is 6:3]. Y elevará lo interior que hay en esa cosa, cada uno según su cualidad de los siete días de la construcción, y adherirá lo interior de esa cosa al Creador, bendito sea.

בכל תנועה נמצא הבורא ית' שא"א לעשות שום תנועה ושום דיבור בלי כח הבורא ית' וזהו מכה"כ. כל הדיבורים שמדברים בני אדם הוא עולם הדיבור ומחשבתו הוא עולם המחשבה. וכשהם מדברים טוב ומדבקים המחשבה בזה הדיבור אז הם מחברים עולם הדיבור בעולם המחשבה וגורמים טוב. וכן כשמדברים רע גורמים רע חס ושלום ויש בזה חכמה נפלאה. וזהו ותבחר לשון ערומים שלא ירגיל עצמו שיצא מפיו דברים רעים שהם מסטרא דדינא רק ירגיל תמיד את עצמו בדברים טובים שהם מסטרא דחסד. וכן במחשבתו ויגרום כך.

En cada movimiento se encuentra el Creador, bendito sea, pues es imposible hacer ningún movimiento ni ninguna palabra sin la fuerza del Creador, bendito sea, y esto es «Toda la tierra está llena de su gloria» [Is 6:3] (abreviado en el original: מכה״כ). Todas las palabras que hablan los seres humanos son el mundo del habla, y su pensamiento es el mundo del pensamiento. Y cuando hablan bien y adhieren el pensamiento a esa palabra, entonces unen el mundo del habla con el mundo del pensamiento y causan bien. Y así, cuando hablan mal causan mal, Dios nos libre, y hay en esto una sabiduría maravillosa. Y esto es «y escoges la lengua de los astutos» [Job 15:5]: que no se acostumbre a que salgan de su boca palabras malas, que son del lado del rigor, sino que se acostumbre siempre a palabras buenas, que son del lado de la Bondad. Y así en su pensamiento, y causará así.^✦

בזוהר צריך לשתפא בהילוכי' דידי' ובישיבה ובהקיץ דילי' שכינתא פי' שכל דבר שעושה יעשה הכל לניצוץ השכינה שבתוכו ויעשה הכל עבור השכינה ולא לעצמו.

En el Zóhar: es necesario asociar [a la Shejiná] en su andar, en el sentarse y en el despertar de ella, la Shejiná. Explicación: que todo lo que haga lo haga todo para la chispa de la Shejiná que hay en él, y lo haga todo por la Shejiná y no para sí mismo.

בגמרא הצדיקים דומין לאילן הנטוע. פי' שכמו שזורעין דבר בארץ אז ממשיך כל הכוחות שיש בארץ לתוך הזרע ומוציא הפירות . כך הצדיקים בעה"ז ממשיך הנצוצות שמשורש נשמתו בכל דבר שבעולם ומעלה אותן הנצוצות לבורא ית'. המשל הוא כלי להשכל וכן הדיבור הוא כלי למחשבה וכשהוא מדבר בלי כוונה הוא שבירת הכלים שאין חיות בכלים כשהוא מפשיט עצמו מהגשמיות שהוא הגוף והכלי שלו אז יכול לראות הפנימית הכלי דהיינו החיות והאורות של אותיות. כשהוא מפשיט עצמו מגשמיות ומלביש עצמו בתוך דיבורים אז הוא דבוק בבורא יתברך שהוא מלובש בתוך הדיבורים ויראה שלא יפול ממחשבתו ויחזיק עצמו להעלות למעלה.

En la Guemará: «Los justos son semejantes a un árbol plantado». Explicación: así como se siembra algo en la tierra, entonces atrae todas las fuerzas que hay en la tierra hacia la semilla y produce los frutos; así los justos, en este mundo, atraen las chispas de la raíz de su alma en cada cosa del mundo y elevan esas chispas al Creador, bendito sea. La parábola es vasija para el intelecto, y así el habla es vasija para el pensamiento, y cuando habla sin intención es la rotura de las vasijas, pues no hay vida en las vasijas. Cuando se despoja de la corporeidad, que es el cuerpo y su vasija, entonces puede ver lo interior de la vasija, es decir, la vitalidad y las luces de las letras. Cuando se despoja de la corporeidad y se reviste dentro de las palabras, entonces está adherido al Creador, bendito sea, que está revestido dentro de las palabras, y temerá que no caiga de su pensamiento y se esforzará por elevar hacia arriba.

כשאדם רוצה להבין איזה דבר ומרבה עצה להבין הדבר אז הוא מעלה אותו לעולם המחשבה וממשיך לעצמו מהחכמה עליונה. כשלומד דבר שאמר התנא יחשוב ששם התנא הוא שם הגוף והשכל של אותן דיבורים שאמר ההתנא הוא המוחין. וכל התנאים והאמוראים הם מדות קב"ה ושכינתא. נמצא שהוא מתקן עולם הדבור ועולם המחשבה באותו לימוד. כשהוא מחשב בדברים רעים שהם מסטרא דדינא אז מצמצם מחשבתו באותן הדיבורים רעים ומרחיק עצמו מהתפשטות החסד עליון של אין סוף ושורין עליו דינים וכן כשמחשב דברים גשמים הוא מצמצם לשם מחשבתו שבכל מקום שהוא מחשבו הוא ממשיך עצמו לשם שהמחשבה היא קומה שלימה. יש יראה שירא מהדיבורים שיוצאים מפיו הוא עולם דיבור המחשבה הוא כמו ספר שאומר מה שראה בספר כן אומה מה שרוצה במחשבתו וכמדומה לי שזה ששמעתי הפירוש אסתכל קב"ה באורייתא וברא עלמא שהתורה מחכמה נפיק ר"ל מה שראה שמחשבתו כבי' רוצה שיברא זו הדבר ברא.

Cuando una persona quiere comprender algo y multiplica consejo para entender el asunto, entonces lo eleva al mundo del pensamiento y atrae hacia sí de la Sabiduría superior. Cuando estudia algo que dijo el tanaíta, piense que el nombre del tanaíta es el nombre del cuerpo, y el intelecto de esas palabras que dijo el tanaíta son los mojín. Y todos los tanaítas y amoraítas son cualidades del Santo, bendito sea, y de su Shejiná. Resulta que repara el mundo del habla y el mundo del pensamiento en ese estudio. Cuando piensa en cosas malas, que son del lado del rigor, entonces contrae su pensamiento en esas palabras malas y se aleja de la expansión de la Bondad superior del Infinito (Ein Sof), y moran sobre él rigores; y así también cuando piensa en cosas corporales, contrae allí su pensamiento, pues en todo lugar en que piensa se atrae a sí mismo allí, porque el pensamiento es una estatura completa. Hay un temor: que teme de las palabras que salen de su boca; es el mundo del habla. El pensamiento es como un libro: así como dice lo que vio en el libro, así dice lo que quiere en su pensamiento. Y me parece que esto es lo que oí como explicación de «miró el Santo, bendito sea, en la Torá y creó el mundo», que la Torá sale de la Sabiduría; es decir, lo que vio en su pensamiento, por así decir, que quiere que sea creado, esa cosa creó.^✦

כשיתפלל במקום שיש דברים בטלים אם הם דיבורים של שמחה אזי יכול להעלותן מכוח שמעלה אותם יש שמחה גדולה למעלה ונולד בו התלהבות גדול ואם הם דיבורים של עצבות קשה להעלותם. ישים כל מחשבתו בכח התיבות שהוא מדבר עד שיראה האורות של התיבה האיך מתנוצצים זה בזה ומתוכם נולדים כמה אורות וזהו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. בסתם האורות של האותיות הם חדרים של הש"י שהוא ממשיך את אצילות ולתוכן צריך להפשיט נשמתו מגופו ותהיה נשמתו מלובשת באותן המחשבות שהוא מדבר ויראה כמה עולמות העליונים ויש באדם כמה כוחות שלזה העולם צריך כח זה ולזה העולם כח זה שעולה נשמתו לכל העולמות שצריך לעלות ובודקין אותו בכל עולם אם הוא ראוי לעלות ואם לאו דוחין אותו לחוץ.

Cuando rece en un lugar donde hay palabras ociosas, si son palabras de alegría puede elevarlas, pues por la fuerza de que las eleva hay gran alegría arriba y nace en él gran ardor; y si son palabras de tristeza, es difícil elevarlas. Ponga todo su pensamiento en la fuerza de las palabras que habla, hasta que vea las luces de la palabra, cómo centellean unas en otras y de ellas nacen varias luces; y esto es «luz está sembrada para el justo y para los rectos de corazón, alegría» [Sal 97:11]. En general, las luces de las letras son aposentos del Eterno, bendito sea, que atrae la emanación (atsilut), y dentro de ellas debe despojar su alma de su cuerpo, y su alma estará revestida en esos pensamientos que habla, y verá varios mundos superiores; y hay en el hombre varias fuerzas, pues para este mundo se necesita esta fuerza y para aquel mundo esta otra fuerza, de modo que su alma asciende a todos los mundos a los que debe ascender; y lo examinan en cada mundo si es digno de ascender, y si no, lo rechazan hacia afuera.

ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו ואם הוא חכם באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר בהש"י שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו מכח השבירה ונעשו הצירוף של האותיות רע בקליפות כמו אדם שנותן מעדנים מעורבין מין בשאינו מינו שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאוס ורע מאוד. כך זה הוא ג"כ נעשה רע וכשהוא מבין באיזה ענין המחשבה אם בתאוה הוא מעולם האהבה נפל אם ביראה רעה הוא מעולם היראה אם בגאוה הוא מעולם התפארת. וכן בשארי דברים שכולם משבעת ימי הבנין נפלו וכשהוא מקשר אותם בהש"י באהבת הבורא וביראת הבורא הוא מחזיר אותם לשרשם וכן בשאר מדות כל מחשבה לפי המידה שנפלה ממנה הוא מקשר אותה לאותה המדה והקליפות נופלים ממנה ונעשה הצירוף טוב. וזהו מתיר את החבלים והשקים נופים השקים דהיינו הקליפות נופלים. ויש להשי"ת בזה הנאה גדולה כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שיש אצלו תמיד אין דבר יכול להשתנות מתולדה לתולדה אחרת כמו ביצה שנעשה ממנה אפרוח שצריך מתחילה להתבטל כלל מתולדות ביצה דהיינו מתולדה ראשונה ואח"כ יכול להיות תולדה אחרת ממנה. כן כל דבר צריך להיות כן שצריך לבא למדריגת אי"ן ואח"כ יכול להיות דבר אחר וכן בכל הניסים שהם משינוי הטבע צריך מתחילה שיתעלה הדבר בספירת אין ואח"כ משפיע משם באופן שיהיה נס. כמ"ש הרמב"ן ז"ל שלכך נתוסף ה' בשרה שהיה צריך להעלותה לה' ראשונה כדי שתלד שרה.

Y a veces le envían un pensamiento ajeno, porque lo rechazan; y si es sabio, con ese pensamiento puede ligarse más al Eterno, bendito sea, pues el pensamiento son letras, que son miembros de la Shejiná, solo que cayeron por la fuerza de la rotura y la combinación de las letras se hizo mala en las cáscaras (klipot), como una persona que da manjares mezclados, una especie con otra que no es su especie, de modo que cada uno por sí solo es bueno, y cuando se mezclaron es repugnante y muy malo. Así también esto se hizo malo; y cuando entiende de qué asunto es el pensamiento, si es de deseo, es del mundo del amor [que] cayó; si es de temor malo, es del mundo del temor; si es de soberbia, es del mundo de Tiféret. Y así en las demás cosas, que todas cayeron de los siete días de la construcción; y cuando las liga al Eterno, bendito sea, con amor del Creador y temor del Creador, las devuelve a su raíz, y así en las demás cualidades: cada pensamiento, según la cualidad de la que cayó, lo liga a esa cualidad, y las cáscaras caen de él y la combinación se hace buena. Y esto es «desata las cuerdas y los sacos se sacuden»: los sacos, es decir, las cáscaras, caen. Y tiene el Eterno, bendito sea, gran placer en esto, como la parábola del hijo de rey que cayó en cautiverio: cuando lo traen ante el rey, este se deleita mucho, más que con el hijo que siempre está con él. Ninguna cosa puede cambiar de una naturaleza (toldá) a otra naturaleza, como el huevo del que se hace un polluelo, que necesita primero anularse por completo de la naturaleza del huevo, es decir, de la primera naturaleza, y después puede haber de él otra naturaleza. Así toda cosa debe ser así: debe llegar al grado de Ayin (Nada), y después puede haber otra cosa. Y así en todos los milagros, que son por cambio de la naturaleza, es necesario primero que la cosa ascienda a la sefirá de Ayin, y después influye desde allí de modo que haya milagro. Como escribió el Ramban (Nahmánides), de bendita memoria, que por eso se añadió la hei en Sará, pues era necesario elevarla a la hei primera para que Sará diera a luz.^✦