Maguid Devarav le-Yaakov · Sección 15

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. איתא בר"מ יהי אור דא חסד ויהי אור דא גבורה וקשה הלא הציווי היה שיהיה חסד ובעשיה כתיב ויהי לשון גבורה. אך תירוץ לרחמנות נולד מכח דבר רע כשמתנהג עם אדם רע יש רחמנות עליו ויש ב' רחמנות הא' כשרואה שרע לו והב' שיש רחמניות שלא יתנהג עם האדם רע ועדיין מתנהג עמו טוב אך כשרואין שרע אז הוא הרחמנות יותר גדול מהרחמנות כדי שלא יתנהג עמו רע כי זה ראה בפניו וזה עדיין אינו רואה וזה שייך אצל אדם שאינו יודע עתידות. אבל הקב"ה שעבר ועתיד שווין אצלו הוי לי' מקודם שהרחמנות כמו אח"כ. וזהו הרחמנות נקרא רחמים גדולים וזהו ויהי מכח הגבורה יהי אור יהי רחמנות והמשכיל יבין. אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ע"ד משל לאב שאין בנו קטן יכול לעלות על ידו מגביה אותו ואח"כ כשמחזיק אותו משעשע א"ע בזקן של אביו כך האדם אין יכול להדבק א"ע בהש"י והש"י מכניס אהבה ויראה בלבו של האדם שהם נקראים ידים שהם דמיון ידים שכמו שבידים נותן אדם לחבירו כך ע"י מה שעובדים באהבה ויראה כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעיל' ומביאים שפע בכל העולמות וכשמתדבק האדם לקב"ה באהבה ויראה אזי הוא כביכול ממשיך מדותיו ית' רחום וחנון וכו' והמדות נקרא דיקנא ושערות ל' שיעורין כי הם מותרות כי העצמות אינו צריך כי הוא אל אף שלא מדות רק העולמות צריכים שיהיה הוא ית' רחום וחנון שאלמלא כן לא היה קיום להם לפיכך הם רק צורך העולמות לפיכך נקראים מותרות.

«Y dijo Dios: Sea la luz, y fue la luz» [Gn 1:3]. Está en el Raaya Mehemna: «Sea luz», esto es Jésed; «y fue luz», esto es Guevurá. Y es difícil: ¿acaso no era el mandato que fuera Jésed, y en la ejecución está escrito «y fue», expresión de Guevurá? Pero la respuesta es que la misericordia nace por causa de algo malo: cuando se conduce con una persona mala hay misericordia sobre ella. Y hay dos misericordias: la primera, cuando ve que le va mal; y la segunda, que hay misericordia para que no se le trate mal, y aún se le trata bien. Pero cuando se ve que le va mal, entonces la misericordia es mayor que la misericordia [que hay] para que no se le trate mal, porque este lo vio ya ante sí y aquel todavía no lo ve; y esto se aplica a una persona que no conoce el futuro. Pero el Santo, bendito sea, para quien el pasado y el futuro son iguales, [hay] para Él antes la misericordia como después. Y esta misericordia se llama «grandes misericordias», y esto es «y fue», por la fuerza de la Guevurá: «sea luz» = «sea misericordia», y el entendido comprenderá. «Yo enseñé a andar a Efraín, tomándolos en mis brazos» [Os 11:3]. A modo de parábola de un padre cuyo hijo pequeño no puede subir sobre su mano: lo levanta, y después, cuando lo sostiene, se divierte con la barba de su padre. Así la persona no puede adherirse al Eterno, bendito sea, y el Eterno, bendito sea, mete amor y temor en el corazón de la persona, que se llaman «manos», que son semejanza de manos, pues como con las manos una persona da a su compañero, así por medio de servir con amor y temor, porque sin dejilu urjimu no vuela hacia arriba, traen abundancia a todos los mundos. Y cuando la persona se adhiere al Santo, bendito sea, con amor y temor, entonces, por así decir, atrae sus cualidades, bendito sea: «compasivo y clemente», etc., y las cualidades se llaman barba (dikna) y cabellos (se'arot), expresión de «medidas» (shiurin), porque son sobrantes (moterot), pues la Esencia no lo necesita, ya que es Dios aun sin las cualidades; solo los mundos necesitan que Él, bendito sea, sea compasivo y clemente, pues de lo contrario no habría subsistencia para ellos; por eso son solo necesidad de los mundos, y por eso se llaman «sobrantes».^✦

איתא בזוהר ארבע בגדי לבן הם ד' אותיות הוי"ה וד' בגדי זהב הם ד' אותיות שם אדנ"י. פי' דיש ג' מיני אהבה כמ"ש לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי ויש עוד אהבה שאינו מושג לאדם ר"ל החכמה של אותו דבר למשל אדם עושה דבר בלי דעת ובכל דבר צריך להיות היה מדות והם אינם מושגים לאדם וז"ש בזוהר ד' בגדי לבן מלבושי אהבה והם רמוזים באותיות הוי"ה ואיתא בזוהר באתר דאית אהבה אית יראה ממילא צריך להיות ג"כ ד' מיני יראה והם נק' בגדי זהב מלבושי היראה.

Está en el Zóhar: los cuatro vestidos de lino son las cuatro letras de Havayá, y los cuatro vestidos de oro son las cuatro letras del Nombre Adonái. Explicación: hay tres clases de amor, como está dicho: «no dejó de amarla hasta que la llamó 'mi hija'; no dejó de amarla hasta que la llamó 'mi hermana'; no dejó de amarla hasta que la llamó 'mi madre'». Y hay otro amor que no es alcanzado por la persona, es decir, la sabiduría de esa cosa; por ejemplo, una persona hace algo sin conocimiento, y en toda cosa debe haber cualidades, y estas no son alcanzadas por la persona. Y esto es lo que dice el Zóhar: «cuatro vestidos de lino», vestiduras de amor, y están aludidos en las letras de Havayá. Y está en el Zóhar: «en el lugar donde hay amor, hay temor»; por consiguiente debe haber también cuatro clases de temor, y se llaman vestidos de oro, vestiduras del temor.^✦

וקרני ראם קרניו. פי' ע"ד שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם ה' אחת ראשונה נקרא שפרה לשון שמשפרת את הולד שמשפרת את האותיות הולד שנולדים ופועה הוא לשון דיבור שהשופר מעלה את כל התפילות וכל התפילות עולות ע"י הקול של שופר כי בזה מעוררים את האבות אהבה ויראה כי הם כלולים בהקול אש מים רוח ובזה מעוררים האבות.

«Y los cuernos del búfalo, sus cuernos» [Dt 33:17]. Explicación: a modo de «el nombre de la una, Shifrá, y el nombre de la segunda, Puá» [Ex 1:15]: el nombre de la primera se llama Shifrá, expresión de que embellece (meshaperet) al recién nacido, que embellece las letras que nacen; y Puá es expresión de habla, pues el shofar eleva todas las oraciones y todas las oraciones suben por medio de la voz del shofar, porque con ello se despiertan los patriarcas, amor y temor, pues están incluidos en la voz: fuego, agua, aire; y con ello se despiertan los patriarcas.^✦

משל לפני תקיעות למלך גדול מפואר הושיב מדינה של ע' אומות ובחר לו אומר אחת שישבחו אותו ביום גנוסיא הוא יום הולדת המלך אזי שבחו אותו כל היום בשבח והלל ואח"כ ישבו בעצב כי אולי לא בא הדיבור להמלך ואמרו נעורר את הזקנים שלנו שהם יודעים לפאר את המלך והם יעלו הדיבורים להמלך. כך הקב"ה ברא את העולם כולו וברא בתוכם את ישראל והיום בר"ה הוא יום הולדת המלך למען התפארת וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר והיום בר"ה יום הולדת המלך שמדת מלכות נולדה בעולם היום כי היום ברא את העולם ע"ד אין מלך בלא עם ואנו מתפללים לפניו לתפלת שחרית ואח"כ נשלח ואותך בעל תוקע שתעורר את האבות והם יעלו את תפלתנו לפניו ית' ראה לפני מה אנו שולחין אותך לפני מלך גדול מלך מפואר בכל מיני פאר ראה כמה אנשים ונשים וקטנים ויונקי שדים כולם תלוים בך וכל תפלתינו יעלו ע"י תקיעותיך אלו ויתלבש בזה הקול.

Parábola, antes de los toques [del shofar]: un rey grande y glorioso asentó una provincia de setenta naciones y eligió para sí una nación para que lo alabaran en el día de la ganusia, que es el día del nacimiento del rey. Entonces lo alabaron todo el día con alabanza y himno, y después se sentaron con tristeza, porque quizá la palabra no llegó al rey, y dijeron: despertemos a nuestros ancianos, que saben glorificar al rey, y ellos elevarán las palabras al rey. Así el Santo, bendito sea, creó el mundo entero y creó dentro de ellos a Israel, y hoy, en Rosh Hashaná, es el día del nacimiento del rey, por la gloria, y como está dicho «Israel, en quien me glorificaré» [Is 49:3]. Y hoy, en Rosh Hashaná, día del nacimiento del rey, porque la cualidad de Maljut nació en el mundo hoy, pues hoy creó el mundo, a modo de «no hay rey sin pueblo». Y rezamos ante Él la oración de la mañana, y después te enviamos a ti, tocador del shofar, para que despiertes a los patriarcas y ellos eleven nuestra oración ante Él, bendito sea. Mira ante quién te enviamos: ante un rey grande, rey glorioso con toda clase de gloria. Mira cuántos hombres y mujeres y niños y lactantes, todos cuelgan de ti, y que todas nuestras oraciones suban por medio de estos toques tuyos, y se revista en esta voz.^✦

שיר השירים אשר לשלמה. ע"ד בעמדם תרפינה כנפיהם כי כשאנו מדברים לפני הש"י באהבה ויראה אנו עושין פעולות גדלות וחנה מדברת על לבה פירש וחן ה"ה מוצאות הפה כשהם מחוננים לפני הקב"ה מדברת הם נדברים על לבה כביכול למעלה מעולם המחשבה. וזהו ואתחנן אל ה' וא"ת הם כ"ב אותיות חנן חננתי אל ה' בעת ההיא לאמר. דיש כ"ח עתים י"ד טובות וי"ד רעות. וזהו בעת ההיא עת שהוא נוקבא דהיינו עת רעה לאמר הבאתי לעולם המחשבה. אמירה הוא לשון מחשבה בלב כנפים נקרא מה שהולכין ממדריגה למדריגה לעבודת הש"י וזה בעמדם ישראל בתפלה תרפנה כנפים שהמלאכים אומרים בלבם שעבודתם אינו כלום נגד עבודת בני אדם כי מלאך הוא גדול כמו שליש העולם והאדם הוא הקטן. וכאשר האדם הוא מדבר באהבה ויראה שהלא השכינה משתוקקת לדברים אלו. כמו האם המשתוקקת שידבר בנה דבר של שכל כדי שתחשב בפני בעלה. כך כשהדיבורים באין למעלה מכח האדם מקושטים בזה הכח נולד התפארות גדול והמלאכים אומרים מי כעמך ישראל גוי אחד ולכך עדיף שיאמר תיבה אחת בתפילה באהבה ביראה כי זה מעורר שכל המלאכים אומרים שירה להקב"ה. וגם הוא מעורר כל העולמות כשהוא עובד הקב"ה כל העולמת עובדין אותו ית'. וזהו כשהאדם אומר למטה שיר א' מעורר השירים למעלה שירים הרבה אשר לשלמה אשר הוא לקב"ה דהיינו בדו"ר כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא.

«Cantar de los Cantares, de Salomón» [Cant 1:1]. A modo de «cuando se detenían, bajaban sus alas» [Ez 1:25]: pues cuando hablamos ante el Eterno, bendito sea, con amor y temor, hacemos grandes acciones. Y «Ana hablaba en su corazón» [1 Sm 1:13]: explicó «y gracia» (jen): ellas mismas son los puntos de articulación de la boca; cuando son agraciadas ante el Santo, bendito sea, [Ana] habla, ellas hablan «sobre su corazón», por así decir, por encima del mundo del pensamiento. Y esto es «y supliqué (va-etjanán) al Eterno» [Dt 3:23]: «et» son las veintidós letras, «jinanti» («supliqué») al Eterno «en aquel tiempo, diciendo». Pues hay veintiocho tiempos, catorce buenos y catorce malos. Y esto es «en aquel tiempo», tiempo que es nukvá (femenino), es decir, tiempo malo; «diciendo»: traje al mundo del pensamiento. «Decir» (amirá) es expresión de pensamiento en el corazón. «Alas» se llama lo que se va de grado en grado para el servicio del Eterno, bendito sea; y esto es «cuando se detenían Israel en la oración, bajaban sus alas», pues los ángeles dicen en su corazón que su servicio no es nada frente al servicio de los seres humanos, pues el ángel es grande, como un tercio del mundo, y el hombre es pequeño. Y cuando el hombre habla con amor y temor, pues la Shejiná anhela estas palabras, como la madre que anhela que su hijo diga algo de intelecto para ser considerada ante su marido; así, cuando las palabras llegan arriba por la fuerza del hombre, adornadas con esta fuerza, nace gran gloria, y los ángeles dicen «¿Quién como tu pueblo Israel, nación única?»; y por eso es preferible que diga una palabra en la oración con amor y con temor, porque esto despierta que todos los ángeles digan canto al Santo, bendito sea. Y también despierta a todos los mundos: cuando sirve al Santo, bendito sea, todos los mundos lo sirven a Él, bendito sea. Y esto es: cuando el hombre dice abajo un canto (shir), despierta arriba cantos (shirim) muchos; «de Salomón» (asher li-Shlomó), que pertenece al Santo, bendito sea, es decir, con dejilu urjimu, porque sin dejilu urjimu no vuela hacia arriba.^✦