Parágrafos 171–180

אמרו לו תלמידיו מלמעלה למטה ידעינן, מלמטה למעלה לא ידעינן, אמר להו ולאו חד הוי מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, אמרו רבינו אינו דומה העולה ליורד שהיורד יורד במרוצה והעולה אינו כן, אמר להם צאו וראו, ישב ודרש להם שכינה למטה כשם ששכינה למעלה. ומאי שכינה זו, הוי אומר זה האור הנאצל מן האור הראשון שהוא חכמה, גם הוא מסובב הכל שנאמר (ישעי' ו' ג') מלא כל הארץ כבודו, מאי עבידתיה הכא, משל למה"ד למלך שהיו לו שבעה בנים ושם לכל אחד ואחד מקומו, אמר להם שבו זה ע"ג זה, אמר התחתון אני לא אשב למטה ולא אתרחק ממך, אמר להם הריני מסובב ורואה אתכם כל היום והיינו מלא כל הארץ כבודו, ולמה הוא ביניהם, כדי להעמידם ולקיימם:

Le dijeron sus discípulos: De arriba hacia abajo lo sabemos; de abajo hacia arriba no lo sabemos. Les dijo: ¿Acaso no es lo mismo de abajo hacia arriba y de arriba hacia abajo? Le dijeron: Maestro nuestro, no se parece el que sube al que baja, pues el que baja baja corriendo y el que sube no es así. Les dijo: Salgan y vean. Se sentó y les expuso: Hay Shejiná abajo así como hay Shejiná arriba. ¿Y qué es esta Shejiná? Di: es la luz emanada de la luz primera, que es la Sabiduría (Jojmá); también ella rodea todo, como está dicho: «Toda la tierra está llena de su gloria» [Is 6:3]. ¿Qué hace aquí? Una parábola: ¿a qué se parece? A un rey que tenía siete hijos y asignó a cada uno su lugar. Les dijo: Siéntense uno sobre otro. Dijo el de abajo: Yo no me sentaré abajo ni me alejaré de ti. Les dijo: He aquí que yo los rodeo y los veo todo el día. Y esto es «Toda la tierra está llena de su gloria». ¿Y por qué está entre ellos? Para sostenerlos y mantenerlos.^✦

ומה הם הבנים, כבר אמרתי לכם ששבע צורות קדושות יש לו להקב"ה וכולם כנגדן באדם שנאמר (בראשית ט' ו') כי בצלם אלהים עשה את האדם, (שם א' כ"ז) בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקיבה ברא אותם, ואלו הן שוק ימין ושמאל, יד ימין ושמאל, גוף ברית וראש הרי שש, והא אמרת שבע, שבעה הוי באשתו דכתיב (שם ב' כב) והיו לבשר אחד, והא מצלעותיו נלקחה דכתיב (שם כא) ויקח אחת מצלעותיו, אמר אין מצלעותיו, ואית ליה צלע, אין, כדאמרת (שמות כ"ו כ) ולצלע המשכן ומתרגמינן ולסטר משכנא, ומאי סטר אית ביה. משל למה"ד למלך שעלה בלבו ליטע בגנו תשעה אילנין זכרים, והיו כולם דקלים, אמר כשיהיו כולם ממין אחד אי אפשר להתקיים, מה עשה נטע אתרוג ביניהם, והוא אחד מאותו התשעה שעלה בלבו להיות זכרים, ואתרוג מאי הוי נקבה והיינו דכתיב (ויקרא כ"ג א) פרי עץ הדר, כפת תמרים, מאי פרי עץ הדר, כדמתרגמינן פרי אילנא אתרוגין ולולבין:

¿Y quiénes son los hijos? Ya les dije que el Santo, bendito sea, tiene siete formas santas, y a todas les corresponde [algo] en el ser humano, como está dicho: «Porque a imagen de Dios hizo al hombre» [Gn 9:6]; «a imagen de Dios lo creó; varón y hembra los creó» [Gn 1:27]. Y estas son: la pierna derecha y la izquierda, la mano derecha y la izquierda, el tronco, la alianza (brit) y la cabeza. Eso son seis, ¡y tú dijiste siete! La séptima está en su mujer, como está escrito: «y serán una sola carne» [Gn 2:24]. Pero ella fue tomada de sus costillas, como está escrito: «Y tomó una de sus costillas» [Gn 2:21]. Dijo: Sí, de sus costillas. ¿Y él tiene costilla (tselá)? Sí, como tú dices: «y para el costado (tselá) del Tabernáculo» [Éx 26:20], que traducimos [en arameo]: «y para el lado del Tabernáculo». ¿Y qué lado tiene él? Una parábola: ¿a qué se parece? A un rey que concibió en su corazón plantar en su jardín nueve árboles machos, y todos eran palmeras. Dijo: Si todos son de una sola especie, no podrán subsistir. ¿Qué hizo? Plantó un etrog entre ellos, y es uno de aquellos nueve que concibió en su corazón que fueran machos. ¿Y qué es el etrog? Es hembra. Y esto es lo que está escrito: «fruto de árbol hermoso (hadar), ramas de palmera» [Lv 23:40]. ¿Qué es «fruto de árbol hermoso»? Como traducimos [en arameo]: «fruto del árbol: etrogs y lulavs».^✦

מאי הדר, היינו הדר הכל, והיינו הדר דשיר השירים דאמר בהו (שה"ש ו' י) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, והיינו על שם נקבה, ועל שמה נלקחה נקבה מאדם שאי אפשר להתקיים עולם התחתון בלא נקבה, ומ"ט אתקריאת נקבה על שם שנקביה רחבים, ויש לה נקבים יתרים על האיש, ומאי ניהו, נקבי שדים ורחם ובית קבול:

¿Qué es hadar? Es la hermosura de todo; y es la hermosura del Cantar de los Cantares, del que se dice: «¿Quién es esta que se asoma como el alba, hermosa como la luna, pura como el sol, imponente como [huestes] con estandartes?» [Cnt 6:10]. Y esto es en razón de la hembra (nekevá), y en razón de ella fue tomada la hembra del hombre, porque el mundo inferior no puede subsistir sin hembra. ¿Y por qué se llama nekevá? Porque sus aberturas (nekavim) son anchas, y tiene más aberturas que el varón. ¿Y cuáles son? Las aberturas de los pechos, el útero y el receptáculo.^✦

ומאי ניהו שאמרת שיר השירים דהוא הדר, אין הדר הוא לכל ספרי הקודש, דאמר ר' יוחנן כל הספרים קדושים וכל התורה קודש ושיר השירים קודש קדשים, ומאי ניהו קדש קדשים. אלא קודש שהוא לקדשים, ומה הם הקדשים, אלו שהם כנגד שש קצוות שבאדם, וקודש הוי להו קודש לכולהו:

¿Y qué es lo que dijiste, que el Cantar de los Cantares es hadar? Sí, es la hermosura de todos los libros santos, pues dijo rabí Yojanán: Todos los libros son santos, y toda la Torá es santa, y el Cantar de los Cantares es santo de santos. ¿Y qué es «santo de santos»? Es un santo que es para los santos. ¿Y quiénes son los santos? Los que corresponden a los seis extremos que hay en el ser humano; y el santo es santo para todos ellos.^✦

ומאי ניהו קודש, זה אתרוג שהוא הדר הכל, ולמה נקרא שמו הדר, אל תקרי הדר אלא הדר, זה אתרוג שהוא נפרד מאגד לולב ואין מצות לולב קיימת אלא בו, והוא גם כן אגוד עם הכל שעם כל אחד הוא ועם כולן יחד הוא:

¿Y qué es el santo? Es el etrog, que es la hermosura de todo. ¿Y por qué se llama hadar? No leas hadar [hermoso], sino ha-dar [el que mora]: es el etrog, que está separado del manojo del lulav, y el precepto del lulav no se cumple sino con él; y él también está unido a todo, pues está con cada uno y está con todos juntos.^✦

לולב כנגד מאי, כנגד חוט השדרה. וכן הוא אומר (ויקרא כ"ג מ) וענף עץ עבות, צריך הוא להיות ענפיו חופין את רובו, ואם אין ענפיו חופין את רובו אינו כלום, מפני מה, משל למה"ד לאדם שיש לו זרועותיו ובהם יגין על ראשו, הרי זרועותיו שנים וראשו שלשה, והיינו ענף לשמאל, עבות לימין, נמצא עץ באמצע, ולמה נאמר בו עץ, מפני שהוא שורש האילן:

¿A qué corresponde el lulav? A la médula espinal. Y así dice: «y ramas de árbol frondoso (anaf ets avot)» [Lv 23:40]: es necesario que sus ramas cubran la mayor parte de él, y si sus ramas no cubren la mayor parte de él, no vale nada. ¿Por qué? Una parábola: ¿a qué se parece? A un hombre que tiene sus brazos y con ellos protege su cabeza: he aquí dos brazos, y su cabeza, tres. Y esto es: anaf (rama), a la izquierda; avot (frondoso), a la derecha; resulta que ets (árbol) está en medio. ¿Y por qué se le dice ets? Porque es la raíz del árbol.^✦

ומאי וערבי נחל (שם) אלו כנגד שוקי אדם שהם שנים, ומאי ניהו לישנא דערבי נחל, משום דגדול שבהם הוי למערב ומשם יונק כחו, ושל צפון קטן ממנו מהלך ת"ק שנה, והוא ברוח צפונית מערבית, ובו פועל, ונקרא על שמו, והם שניהם ערבים:

¿Y qué son «los sauces del arroyo» (arvé nájal) [Lv 23:40]? Estos corresponden a las piernas del ser humano, que son dos. ¿Y por qué la expresión «sauces del arroyo»? Porque el mayor de ellos está hacia el occidente (maarav) y de allí succiona su fuerza; y el del norte es menor que él [por] un recorrido de quinientos años, y está en el lado noroccidental, y en él actúa, y es llamado por su nombre; y ambos son aravim.^✦

ד"א ערבי נחל, שפעמים מערבים פעולותם זה עם זה, ומאי וערבי נחל, הוי אומר על שם המקום שהם קבועים בו ששמו נחל דכתיב (קהלת א' ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, ומאי ניהו ים זה, הוי אומר זה אתרוג ומנא לן דכל מדה ומדה מאלה השבעה אתקרי נחל דכתיב (במדבר כ"א יט) וממתנה נחליאל, אל תקרי נחליאל אלא נחלי אל, וכל הששה הולכים על דרך אחד אל הים, ומאי ניהו אותו דרך אחד מכריע בנתיים דכתיב (חבקוק ג' ה) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, וכולם הולכים לאותו צינור ומאתו צינור אל הים והיינו דכתיב וממתנה נחליאל, ממקום שניתן דהיינו המוח לנחליאל ומנחליאל במות ומאי במות כדמתרגם רמתה, מאי רמתה אותה סגולתא שאחרי הזרקא, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון, ומבמות הגי אשר בשדה מואב אשר הוא מזומן, ומאי הוא אותו אשר בשדה מואב, אל תקרי מואב אלא מאב, אותו האב שנאמר עליו (בראשית כ"ו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי וגו', ומאי ניהו אותו השדה, אותו שהוא בראש הפסגה וגם נשקפה על פני הישימון ומתרגמינן שמיא, ועל אותו הצינור נאמר (שה"ש ד' טו) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, ומאי ניהו לבנון, הרי אומר זה חכמה, ומאי ערבי נחל, הרי אומר אותו שנתן נחלה לישראל והיינו שני אופני המרכבה:

Otra explicación de «sauces del arroyo»: porque a veces mezclan (mearevim) sus obras uno con otro. ¿Y por qué «sauces del arroyo (nájal)»? Di: por el nombre del lugar en que están fijados, cuyo nombre es nájal, como está escrito: «Todos los arroyos van al mar, y el mar no se llena» [Ecl 1:7]. ¿Y qué es este mar? Di: es el etrog. ¿Y de dónde sabemos que cada una de estas siete medidas (midot) se llama nájal? Porque está escrito: «Y de Matana a Najaliel» [Nm 21:19]; no leas Najaliel, sino najalé El (los arroyos de Dios). Y los seis van por un solo camino hacia el mar. ¿Y cuál es ese camino único? El que decide entre ellos, como está escrito: «Delante de él va la peste (déver), y la llama sale a sus pies» [Hab 3:5]. Y todos van a aquel canal, y de aquel canal al mar. Y esto es lo que está escrito: «Y de Matana a Najaliel»: del lugar que fue dado (nitán), que es el cerebro, a Najaliel; y de Najaliel a Bamot. ¿Y qué es Bamot? Como traduce [el arameo]: «Ramata». ¿Qué es Ramata? Es aquel segoltá que va después del zarká. «Y de Bamot al valle que está en el campo de Moab, en la cima del Pisgá, que se asoma sobre el desierto (yeshimón)»: de Bamot al valle que está en el campo de Moab, el que está dispuesto. ¿Y qué es aquel que está en el campo de Moab? No leas Moav, sino me-av (del padre): aquel padre del que se dice: «Porque Abraham escuchó mi voz y guardó mi observancia, mis mandamientos, mis estatutos», etc. [Gn 26:5]. ¿Y qué es aquel campo? Aquel que está en la cima del Pisgá y también se asoma sobre el yeshimón, que traducimos [en arameo]: «los cielos». Y de aquel canal se dice: «Fuente de jardines, pozo de aguas vivas, corrientes que fluyen del Líbano» [Cnt 4:15]. ¿Y qué es el Líbano? Di: es la Sabiduría. ¿Y qué son «los sauces del arroyo»? Di: aquel que dio heredad (najalá) a Israel; y estos son las dos ruedas de la carroza.^✦

תאנא עשרה גלגלים ועשרה מאמרות הם, וכל גלגל וגלגל יש לו מאמר, לא שהוא סובב בו אלא שהוא מסבבו, העוה"ז כהרדלא בעזקתא, מ"ט משום רוחא דמנשבא ביה וקאים בהכי, ואלמלא כליא רוחא חדא שעתא או רגעא חדא איתחרב עלמא:

Se enseñó: Hay diez esferas (galgalim) y diez dichos (maamarot), y cada esfera tiene un dicho; no que gire con él, sino que él la hace girar. Este mundo es como una semilla de mostaza en un anillo. ¿Por qué [se sostiene]? Por el viento que sopla en él, y así se mantiene; y si cesara el viento una sola hora o un solo instante, el mundo quedaría destruido.^✦

שלשה גלגלים יש לו לעוה"ז והאיך, העולם הזה נוטה לצד צפון ולדרום, היאך, צפונית מערבית דרומית, צפונית מערבית הוא גלגל הראשון הסובב עלינו, צפונית מערבית סלקא דעתך, אלא אימא כחו צפונית, והיינו שוק שמאל, ועליו גלגל שני והוא כולו מערבית. מערבית ס"ד, אלא אימא כחו הוה מערב, אלו הן נצחי עולם, ועליו גלגל שלישי וכחו מערבית דרומית, ומאי ניהו כחא קמא דאמרת שני, הוי אומר שוק של ימין, והדין כחא דמערבית דרומית הוא יסודו של עולם שנאמר בו (משלי י' כו) וצדיק יסוד עולם, וכח שני עומד מאחורי המרכבה וכחו הראשון מלפניו, וצדיק יסוד עולם באמצע, הוא יוצא מדרומו של עולם, והוא שר על אלה השנים, גם בידו נפש כל חי כי הוא חי העולמים, וכל לשון בריאה בדידיה עבידא, ועליו כתיב (שמות ל"א יז) שבת וינפש, והוא מדת יום השבת, ועליו נאמר (שם כ' ח) זכור את יום השבת לקדשו, והא ג"כ כתיב (דברים ה' יב) שמור, ההיא במדה שביעית, ובשביעית אמר הכתוב (ויקרא י"ט ל) את שבתותי תשמורו ומקדשו תראו, ומאי ניהו מדה שביעית, זה מדת טובו של הקב"ה:

Este mundo tiene tres esferas. ¿Y cómo? Este mundo se inclina hacia el norte y hacia el sur. ¿Cómo? Noroccidental, occidental, suroccidental. La noroccidental es la primera esfera, que gira sobre nosotros. ¿Noroccidental, se te ocurre? Más bien di: su fuerza es septentrional; y esta es la pierna izquierda. Y sobre ella, una segunda esfera, que es toda occidental. ¿Occidental, se te ocurre? Más bien di: su fuerza es el occidente; estas son las victorias (netsajim) del mundo. Y sobre ella, una tercera esfera, cuya fuerza es suroccidental. ¿Y qué es la primera fuerza, puesto que dijiste «segunda»? Di: es la pierna derecha. Y esta fuerza suroccidental es el fundamento del mundo, del que se dice: «Y el justo es fundamento del mundo» [Pr 10:25]. Y la segunda fuerza está detrás de la carroza, y su primera fuerza delante de ella, y «el justo, fundamento del mundo», en medio; él sale del sur del mundo y es príncipe sobre estas dos. También en su mano está el alma (néfesh) de todo viviente, pues él es la Vida de los mundos, y toda expresión de creación se hace por él. Y de él está escrito: «cesó y tomó aliento (va-yinafash)» [Éx 31:17]; y él es la medida del día del sábado, y de él se dice: «Recuerda el día del sábado para santificarlo» [Éx 20:8]. Pero también está escrito: «Guarda» [Dt 5:12]. Ese [«guarda»] corresponde a la séptima medida, y de la séptima dice la Escritura: «Mis sábados guardarán, y mi santuario reverenciarán» [Lv 19:30]. ¿Y cuál es la séptima medida? Es la medida de la bondad del Santo, bendito sea.^✦