Parte I, capítulo 1 · «Imagen» y «semejanza»

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים

Abran las puertas, y entrará la nación justa que guarda la fidelidad.^✦

צלם ודמות. קד ט'ן אלנאס אן צלם פי אללסאן אלעבראני ידל עלי שכל אלשי ותכ'טיטה פודי ד'לך אלי אלתג'סים אלמחץ' לקולה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וט'נוא אן אללה עלי צורהֵ אנסאן אעני שכלה ותכ'טיטה פלזמהם אלתג'סים אלמחץ' פאעתקדוה וראוא אנהם אן פארקוא הד'א אלאעתקאד כד'בוא אלנץ בל יעדמון אלאלאה אן לם יכן ג'סמא ד'א וג'ה ויד מת'להם פי אלשכל ואלתכ'טיט לכנה אכבר ואבהי בזעמהם ומאדתה איצ'א ליסת בדם ולחם הד'א גאיהֵ מא ראוה אנה יכון תנזיהא פי חק אללה.

Imagen (tsélem) y semejanza (demut). La gente ha pensado que tsélem, en la lengua hebrea, designa la figura y el contorno de una cosa, y eso los llevó a atribuir a Dios un cuerpo sin más, por lo que dice: Hagamos al ser humano a nuestra imagen, según nuestra semejanza. Pensaron que Dios tiene forma humana, es decir, figura y contorno, y así quedaron atados a la corporeidad pura. La creyeron, y pensaron que si se apartaban de esa creencia desmentirían el texto; más aún, negarían a Dios si no fuera un cuerpo con rostro y mano como ellos en figura y contorno, aunque, según pretenden, más grande y más resplandeciente, y su materia no sería tampoco sangre y carne. Eso es lo más lejos que llegaron en su idea de lo que es elevar a Dios por encima de lo creado.^✦

אמא מא ינבגי אן יקאל פי נפי אלג'סמאניה ואת'באת אלוחדאניה אלחקיקיה אלתי לא חקיקה להא אלא בדפע אלג'סמאניה פסתערף ברהאן ד'לך כלה מן הד'ה אלמקאלה ואנמא אלתנביה הנא פי הד'א אלפצל עלי תביין מעני צלם ודמות.

Lo que hay que decir para negar la corporeidad y afirmar la unidad verdadera, que no es verdadera sino cuando se descarta la corporeidad, lo conocerás con su demostración completa a lo largo de este tratado. Aquí, en este capítulo, solo se trata de aclarar el sentido de tsélem y demut.

פאקול אן אלצורה אלמשהורה ענד אלג'מהור אלתי הי שכל אלשי ותכ'טיטה אסמהא אלכ'ציץ בהא פי אללסאן אלעבראני תאר קאל יפה תאר ויפה מראה מה תארו כתאר בני המלך. וקיל פי אלצורה אלצנאעיה יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו. והד'ה אסמיה לם תוקע עלי אלאלאה תעאלי קט וחאשא וכלא.

Digo, pues, que la forma conocida por el común de la gente, que es la figura y el contorno de una cosa, tiene en la lengua hebrea su nombre propio, que es tóar. Se dice: hermoso de figura y hermoso de aspecto; ¿cuál es su figura?; como la figura de los hijos del rey. Y se dice de la forma hecha por un artesano: le traza la figura con la regla y con el compás le traza la figura. Este nombre nunca se aplica a Dios, ¡líbrenos Él de ello!^✦

אמא צלם פהו יקע עלי אלצורה אלטביעיה אעני עלי אלמעני אלד'י בה תג'והר אלשי וצאר מא הו והו חקיקתה מן חית' הו ד'לך אלמוג'וד אלד'י ד'לך אלמעני פי אלאנסאן הו אלד'י ענה יכון אלאדראך אלאנסאני ומן אג'ל הד'א אלאדראך אלעקלי קיל פיה בצלם אלהים ברא אותו ו

Tsélem, en cambio, se dice de la forma natural, es decir, de aquello por lo que una cosa se constituye en sustancia y llega a ser lo que es; es su realidad en cuanto es ese ser. En el ser humano, eso es aquello de lo que procede la comprensión humana, y a causa de esta comprensión intelectual se dice de él: a imagen de Dios lo creó.^✦

לד'לך קיל צלמם תבזה לאן אלבזיון לאחק ללנפס אלתי הי אלצורה אלנועיה לא לאשכאל אלאעצ'א ותכ'טיטהא. וכד'לך אקול אן אלעלה פי תסמיהֵ אלאצנאם צלמים כון אלמטלוב מנהא מענאהא אלמט'נון בה לא שכלהא ותכ'טיטהא. וכד'לך אקול פי צלמי טחוריכם לאן כאן אלמראד מנהא מעני דפע אד'יהֵ אלטחורים לא שכל אלטחורים. פאן לם יכן בד מן אן יכון צלמי טחוריכם וצלמים מן אג'ל אלשכל ואלתכ'טיט פיכון צלם אסם משתרך או משכך יקאל עלי אלצורה אלנועיה ועלי אלצורה אלצנאעיה ומא מאת'להא מן אשכאל אלאג'סאם אלטביעיה ותכ'אטיטהא

Por eso se dice: su imagen despreciarás, porque el desprecio alcanza al alma, que es la forma específica, y no a la figura de los miembros ni a su contorno. Del mismo modo digo que la razón de que a los ídolos se los llame tselamim es que lo que se busca en ellos es el sentido que se les supone, y no su figura ni su contorno. Y lo mismo digo de las imágenes de sus tumores, porque lo que con ellas se buscaba era el sentido de librarse del daño de los tumores, y no la figura de los tumores. Y si no hay más remedio que entender las imágenes de sus tumores y tselamim por la figura y el contorno, entonces tsélem es un nombre equívoco o ambiguo, que se dice de la forma específica y también de la forma artificial y de las figuras y contornos semejantes de los cuerpos naturales.^✦

ויכון אלמראד בה פי קולה נעשה אדם בצלמנו אלצורה אלנועיה אלד'י הו אלאדראך אלעקלי לא אלשכל ואלתכ'טיט. פקד בינא לך אלפרק בין צלם ותאר ובינא מעני צלם.

Y en Hagamos al ser humano a nuestra imagen se refiere a la forma específica, que es la comprensión intelectual, y no a la figura ni al contorno. Así te hemos mostrado la diferencia entre tsélem y tóar, y el sentido de tsélem.

אמא דמות פהו אסם מן דמה והו איצ'א שבה פי אלמעני לאן קולה דמיתי לקאת מדבר ליס אנה שאבה אג'נחתהא ורישהא בל שאבה חזנה חזנהא. וכד'לך כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו שבה פי מעני אלחסן. חמת למו כדמות חמת נחש דמיונו כאריה יכסוף לטרוף כלהא שבה פי אלמעני לא פי אלשכל ואלתכ'טיט. וכד'לך קיל דמות הכסא דמות כסא שבה פי מעני אלרפעה ואלג'לאלה לא פי תרביעה וגלט'ה וטול רג'ליה כמא יט'ן אלמסאכין. וכד'לך דמות החיות.

Demut viene de damá, «parecerse», y también es una semejanza en el sentido, no en la figura. Pues cuando dice me parezco al pelícano del desierto, no se parece a él en las alas y las plumas, sino que su tristeza se parece a la de aquel. Y ningún árbol del jardín de Dios se le parecía en su hermosura: se parece en cuanto a la belleza. Tienen un veneno semejante al veneno de la serpiente; se parece a un león ansioso de presa: todo esto es semejanza en el sentido, no en la figura ni en el contorno. Y así se dice semejanza de trono: se parece en la altura y la majestad, y no en lo cuadrado, el grosor y la longitud de sus patas, como piensan los ingenuos. Y lo mismo la semejanza de los seres vivientes.^✦

פלמא כ'ץ אלאנסאן במעני פיה גריב ג'דא מא ליס פי שי מן אלמוג'ודאת מן לדן פלך אלקמר והו אלאדראך אלעקלי אלד'י לא תתצרף פיה חאסה ולא ג'ארחה ולא ג'אנחה שבה באדראך אלאלאה אלד'י ליס הו באלה ואן כאן לא שבה פי אלחקיקה לכן עלי באדי אלראי וקיל פי אלאנסאן מן אג'ל הד'א אלמעני אעני מן אג'ל אלעקל אלאלאהי אלמתצל בה אנה בצלם אלהים ובדמותו לא אן אללה תעאלי ג'סם פיכון ד'א שכל:

Ahora bien, como el ser humano se distingue por algo muy singular que no tiene ningún otro ser de los que están bajo la esfera de la luna, que es la comprensión intelectual, en la que no actúan ni sentido, ni mano, ni miembro, se la comparó con la comprensión de Dios, que no se sirve de instrumento alguno, aunque no se le parezca en verdad, sino solo a primera vista. Y por este sentido, es decir, por el intelecto divino que está unido a él, se dijo del ser humano que es a imagen de Dios y a su semejanza, y no porque Dios, sea ensalzado, sea un cuerpo con figura.^✦