Avot de-Rabí Natán · Capítulo 2

איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא י"ח י"ט) יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב. יכול תישן עמו בבגדיה על המטה ת"ל לא תקרב. יכול תרחץ פניה ותכחול [את] עיניה ת"ל והדוה בנדתה (שם ט"ו ל"ג). כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי. מכאן אמרו כל המנולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה:

¿Cuál es la valla que puso la Torá a sus palabras? Dice: «Y a la mujer en la impureza de su menstruación no te acerques» (Lv 18:19). Podría pensarse que la abraza, la besa y conversa con ella cosas frívolas; la Escritura dice: «no te acerques». Podría pensarse que ella duerme con él con sus ropas sobre la cama; la Escritura dice: «no te acerques». Podría pensarse que ella se lava el rostro y se pinta los ojos; la Escritura dice: «y la que está enferma por su menstruación» (Lv 15:33): todos los días de su menstruación estará en apartamiento. De aquí dijeron: Toda mujer que se descuida en los días de su menstruación, el espíritu de los Sabios se complace con ella; y toda la que se adorna en los días de su menstruación, el espíritu de los Sabios no se complace con ella.^✦

מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו וחוזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והיתה צועקת ובוכה ואמרה להם רבותי כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו. לא היה אדם שהשיב לה דבר. פעם אחת נזדמן לה אליהו זכור לטוב אמר לה בתי מפני מה את בוכה וצועקת. אמרה לו רבי בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו. א"ל כשאת בנדתך כל אותן ג' ימים הראשונים מהו אצלך. אמרה לו רבי ח"ו שלא נגע בי אפילו באצבע קטנה שלו אלא כך אמר לי אל תגעי בכלום שמא תבא לידי ספק. כל אותן ימים האחרונים מהו אצלך. אמרה לו רבי אכלתי עמו ושתיתי עמו וישנתי עמו בבגדי על המטה ובשרו נגע בבשרי אבל לא נתכוין לדבר אחר. א"ל ברוך המקום שהרגו שכך כתוב בתורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב: הרי הוא אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (שם ו') מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ועם בתו [וחמותו] מפני דעת הבריות. לא יספר עם האשה בשוק ואפילו היא אשתו ואין צ"ל עם אשה אחרת מפני טענת הבריות. לא ילך אדם אחר האשה בשוק ואפילו אחר אשתו ואין צ"ל אשה אחרת מפני טענת הבריות. נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. לפיכך אמרו חכמים הרחק מחטא הקל שמא יביאך לחטא חמור הוי רץ למצוה קלה שיביאך למצוה רבה: הרי הוא אומר בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים (שיר ז' ג') בטנך ערימת חטים זו כנסת ישראל סוגה - בשושנים אלו שבעים זקנים: ד"א בטנך ערימת חטים אלו מצות קלות הרכות סוגה בשושנים בזמן שישראל עושין אותן היו מביאין אותם לחיי העולם הבא. הא כיצד אשתו נדה עמו בביתו רצה משמש רצה אינו משמש וכי אדם רואהו או אדם יודע בו שיאמר לו כלום הא אינו מתיירא אלא ממי שפוקד [אותן על הנדה. ראה קרי רצה טובל רצה אינו טובל וכי אדם רואהו או אדם יודע שיאמר לו כלום הא אינו מתירא אלא ממי שפוקד] על הטבילה וכן אתה אומר בחלה וכן אתה אומר בראשית הגז. אלו מצות קלות הרכות כשושנים שבזמן שישראל עושין אותן מביאות אותם לחיי העולם הבא:

Episodio de un hombre que leyó mucho, estudió mucho y sirvió mucho a los discípulos de los sabios, y murió a la mitad de sus días. Su mujer tomaba sus tefilín y recorría las sinagogas y las casas de estudio, y gritaba y lloraba, y les decía: Maestros míos, está escrito en la Torá: «Porque ella es tu vida y la largura de tus días» [Dt 30:20]. Mi marido leyó mucho, estudió mucho y sirvió mucho a los discípulos de los sabios; ¿por qué murió a la mitad de sus días? No hubo nadie que le respondiera una palabra. Una vez se le presentó Elías, de memoria bendita. Le dijo: Hija mía, ¿por qué lloras y gritas? Ella le dijo: Maestro, mi marido leyó mucho, estudió mucho y sirvió mucho a los discípulos de los sabios, y murió a la mitad de sus días. Le dijo: Cuando estás en tu menstruación, durante esos tres primeros días, ¿cómo era contigo? Ella le dijo: Maestro, no lo permita Dios: ni siquiera con su dedo meñique me tocó, sino que me dijo: No toques nada, no sea que llegues a caer en duda. Durante esos últimos días, ¿cómo era contigo? Ella le dijo: Maestro, comí con él, bebí con él y dormí con él con mis ropas sobre la cama, y su carne tocó mi carne, pero no tuvo otra intención. Le dijo: Bendito sea el Omnipresente que lo mató, pues así está escrito en la Torá: «Y a la mujer en la impureza de su menstruación no te acerques». Dice: «Ningún hombre se acerque a ningún pariente de su carne» (ibíd. 6). De aquí dijeron: No se quede una persona a solas con las mujeres en una posada, ni siquiera con su hermana, con su hija [y su suegra], por la opinión de la gente. No converse con una mujer en la plaza, ni siquiera con su esposa, y no hace falta decir con otra mujer, por la acusación de la gente. No camine una persona detrás de una mujer en la plaza, ni siquiera detrás de su esposa, y no hace falta decir de otra mujer, por la acusación de la gente. Se dijo aquí «no se acerquen» y se dijo allá «no te acerques»: a lo que conduce a la transgresión, no te acerques; aléjate de lo feo y de lo que se parece a lo feo. Por eso dijeron los Sabios: Aléjate del pecado leve, no sea que te lleve a un pecado grave; corre hacia un precepto leve, para que te lleve a un precepto grande. Dice: «Tu vientre es un montón de trigo rodeado de lirios» (Ct 7:3). «Tu vientre es un montón de trigo»: esta es la congregación de Israel. «Rodeado de lirios»: estos son los setenta ancianos. Otra interpretación: «Tu vientre es un montón de trigo»: estos son los preceptos leves y suaves. «Rodeado de lirios»: cuando Israel los cumple, los llevan a la vida del mundo venidero. ¿Cómo es esto? Su mujer está menstruante con él en casa: si quiere, tiene relaciones; si quiere, no las tiene. ¿Acaso alguien lo ve, o alguien lo sabe, para que le diga algo? Así que no teme sino a Aquel que ordena [sobre la menstruante. Vio una emisión seminal: si quiere, se sumerge; si quiere, no se sumerge. ¿Acaso alguien lo ve, o alguien lo sabe, para que le diga algo? Así que no teme sino a Aquel que ordena] sobre la inmersión. Y lo mismo dices de la masa ofrecida (jalá), y lo mismo dices de las primicias del esquileo. Estos son los preceptos leves y suaves como lirios, que, cuando Israel los cumple, los llevan a la vida del mundo venidero.^✦

איזהו סייג שעשה משה לדבריו הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות י"ט ג') לא רצה משה הצדיק לומר להם ישראל כדרך שאמר לו הקב"ה אלא כך אמר להם היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שם שם ט"ו) והוסיף להם משה יום אחד מעצמו אלא כך אמר משה ילך איש אצל אשתו ותצא ממנה שכבת זרע ביום השלישי ויהיו טמאים ונמצאו ישראל מקבלים דברי תורה בטומאה מהר סיני אלא אוסיף להם יום שלישי כדי שלא ילך איש אצל אשתו ולא תצא ממנה שכבת זרע ביום השלישי ויהיו טהורים ונמצאו [ישראל] מקבלין [דברי] תורה בטהרה מהר סיני: זה אחד מהדברים שעשה משה מדעתו דן ק"ו והסכים דעתו לדעת המקום. [פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות והסכימה דעתו לדעת המקום]: פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום כיצד אמר מה אם ישראל שלא נתקדשו אלא לפי שעה ולא נזדמנו אלא כדי לקבל עליהם עשרת הדברות מהר סיני אמר לי הקב"ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות י"ט י') ואני שאני מזומן לכך בכל יום ויום ובכל שעה [ושעה] ואיני יודע אימתי מדבר עמי או ביום או בלילה על אחת כמה וכמה שאפרוש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. רבי יהודה בן בתירא אומר לא פירש משה מן האשה אלא שנאמרה לו מפי הגבורה שנאמר פה אל פה אדבר בו (במדבר י"ב ח') פה אל פה אמרתי לו פרוש מן האשה ופירש. י"א לא פירש משה מן האשה עד שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה' כ"ז) וכתיב ואתה פה עמוד עמדי (שם כ"ח) חזר לאחוריו ופירש והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מאהל מועד כיצד אמר ומה אהרן אחי שמשוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים ומשתמש בהם בקדושה אמר לו הקב"ה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש (ויקרא טז ב') אני שאני מזומן לכך על אחת כמה וכמה שאפרוש מאהל מועד פירש מאהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום: שבר את הלוחות כיצד אמרו בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית שנאמר והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות (שמות ל"ב ט"ז). אל תקרי חרות אלא חירות שכל מי שעוסק בתורה הרי הוא בן חורין לעצמו. באותה שעה היו מלאכי השרת קושרין קטיגור על משה והיו אומרים רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו כמעשה ידיך כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כלם גם בהמות שדי צפור שמים ודגי הים וגו' (תהלים ח' ה') היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים מה טיבו של ילוד אשה שעלה למרום שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות (תהלים ס"ח י"ט). נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר היאך אני נותן להם את הלוחות מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה לשמים שכן כתוב בהן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ' ג') חזר לאחוריו וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו הוא אחז בראש הלוחות והן אחזו בראש הלוחות חזק כחו של משה מכולן שנאמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (דברים ל"ד י"ב) נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלחות שאין בהן ממש אלא אאחוז ואשברם שנאמר ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם (דברים ט' י"ז). רבי יוסי הגלילי אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסידה ומעשיה נאין הלך אותו שליח וקדשה. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה עם אחר מיד היה דן ק"ו מעצמו ואמר אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבה מיתה ונפטרנה מאדוני לעולם. כך היה משה הצדיק דן ק"ו מעצמו אמר האיך אני נותן להם לישראל את הלחות הללו מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותן מיתה שכך כתוב בהן זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כ"ב י"ט) אלא אאחוז בהן ואשברם וחזרן למוטב שמא יאמרו ישראל היכן הלחות הראשונות אשר הורדת אין דברים אלא בדאי. רבי יהודה בן בתירא אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר פה אל פה אדבר בו (במדבר י"ב ח') פה אל פה אמרתי לו שבר את הלחות. וי"א לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם (דברים ט' ט"ז) אינו אומר וארא אלא שראה שפרח כתב מעליהם. אחרים אומרים לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר ויהיו שם כאשר צוני אינו אומר צוני אלא שנצטוה ושברן. רבי אלעזר בן עזריה אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל (שם ל"ד י"ב) מה להלן נצטוה ועשה אף כאן נצטוה ועשה. רבי עקיבא אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר ואתפוש בשני הלחות (שם ט' י"ז) במה אדם תופס במה שיכול לבוראי. רבי מאיר אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר אשר שברת (שם י' ב') יישר כוחך ששברת:

¿Cuál es la valla que puso Moisés a sus palabras? Dice: «Y el Eterno dijo a Moisés: Ve al pueblo y santifícalos hoy y mañana» (Ex 19:3). Moisés el justo no quiso decirles a Israel como se lo había dicho el Santo, bendito sea, sino que les dijo así: «Estén preparados para el tercer día; no se acerquen a mujer» (ibíd. 15), y Moisés les añadió un día de su parte. Sino que Moisés dijo así: Si un hombre va a su mujer y sale de ella simiente el tercer día, serán impuros, y resultará que Israel recibe las palabras de la Torá en impureza desde el monte Sinaí; sino que les añadiré un tercer día, para que ningún hombre vaya a su mujer y no salga de ella simiente el tercer día, y serán puros, y resultará que [Israel] recibe [las palabras de] la Torá en pureza desde el monte Sinaí. Esta es una de las cosas que Moisés hizo por su propio criterio: razonó a fortiori y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. [Se apartó de la mujer y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. Se apartó de la Tienda de Reunión y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. Rompió las tablas y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente.] «Se apartó de la mujer y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente». ¿Cómo fue? Dijo: Si Israel, que no fue santificado sino por un momento, y no fue convocado sino para recibir los diez dichos desde el monte Sinaí, el Santo, bendito sea, me dijo a mí: «Ve al pueblo y santifícalos hoy y mañana» (Ex 19:10), yo, que estoy dispuesto para ello cada día y a cada hora [y hora] y no sé cuándo habla conmigo, si de día o de noche, con cuánta mayor razón he de apartarme de la mujer. Y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. Rabí Yehudá ben Batirá dice: Moisés no se apartó de la mujer sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Boca a boca hablo con él» (Nm 12:8): boca a boca le dije: Apártate de la mujer; y se apartó. Hay quienes dicen: Moisés no se apartó de la mujer hasta que se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Ve, diles: Vuelvan a sus tiendas» (Dt 5:27), y está escrito: «Y tú, quédate aquí conmigo» (ibíd. 28). Retrocedió y se apartó, y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. «Se apartó de la Tienda de Reunión». ¿Cómo fue? Dijo: Si Aarón, mi hermano, que está ungido con el aceite de la unción, abundante en vestiduras y que las usa en santidad, a quien el Santo, bendito sea, le dijo: «Habla a Aarón tu hermano, que no entre en todo tiempo al santuario» (Lv 16:2), yo, que estoy dispuesto para ello, con cuánta mayor razón he de apartarme de la Tienda de Reunión. Se apartó de la Tienda de Reunión y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. «Rompió las tablas». ¿Cómo fue? Dijeron: Cuando Moisés subió a lo alto a recibir las tablas, que estaban escritas y depositadas desde los seis días de la creación, como está dicho: «Y las tablas eran obra de Dios, y la escritura era escritura de Dios, grabada (jarut) sobre las tablas» (Ex 32:16). No leas jarut (grabada) sino jerut (libertad), pues todo el que se ocupa de la Torá es un hombre libre para sí mismo. En aquella hora los ángeles servidores tejían una acusación contra Moisés y decían: Señor del mundo, «¿Qué es el hombre para que te acuerdes de él, y el hijo del hombre para que lo visites? Lo has hecho poco menor que Dios, y de gloria y honra lo coronas; lo haces señorear sobre las obras de tus manos; todo lo pusiste bajo sus pies: ovejas y bueyes, todos ellos, y también las bestias del campo, las aves del cielo y los peces del mar, etc.» (Sal 8:5). Murmuraban detrás de Moisés y decían: ¿Qué hace entre nosotros este nacido de mujer que ha subido a lo alto? Como está dicho: «Subiste a lo alto, llevaste cautivos, recibiste dones» (Sal 68:19). Las tomó y descendió, y estaba muy alegre. Cuando vio aquel pecado que habían cometido con el becerro, dijo: ¿Cómo les doy las tablas? Los someto a preceptos graves y los hago merecedores de muerte por el Cielo, pues está escrito en ellas: «No tendrás otros dioses delante de mí» (Ex 20:3). Retrocedió, y lo vieron los setenta ancianos y corrieron tras él; él sujetó un extremo de las tablas y ellos sujetaron el otro extremo de las tablas; la fuerza de Moisés fue mayor que la de todos ellos, como está dicho: «Y toda la mano fuerte y todo el gran temor que Moisés hizo ante los ojos de todo Israel» (Dt 34:12). Las miró y vio que la escritura había volado de ellas. Dijo: ¿Cómo les doy a Israel unas tablas que no tienen sustancia? Más bien las tomaré y las romperé, como está dicho: «Y tomé las dos tablas, y las arrojé de mis dos manos y las rompí» (Dt 9:17). Rabí Yosé el Galileo dice: Te diré una parábola: ¿A qué se parece esto? A un rey de carne y hueso que dijo a su enviado: Ve y desposa para mí a una joven hermosa, piadosa y de obras agradables. Fue aquel enviado y la desposó. Después de desposarla, fue y la encontró que había fornicado con otro. De inmediato razonó a fortiori consigo mismo y dijo: Si le doy el contrato matrimonial desde ahora, resultará que la hago merecedora de muerte; más bien la apartaré de mi señor para siempre. Así también Moisés el justo razonó a fortiori consigo mismo. Dijo: ¿Cómo les doy a Israel estas tablas? Los someto a preceptos graves y los hago merecedores de muerte, pues así está escrito en ellas: «El que sacrifique a los dioses será anatematizado, salvo al Eterno solo» (Ex 22:19). Más bien las tomaré y las romperé, y los haré volver al buen camino; tal vez digan Israel: ¿Dónde están las primeras tablas que bajaste? Esas no son palabras sino invención. Rabí Yehudá ben Batirá dice: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Boca a boca hablo con él» (Nm 12:8): boca a boca le dije: Rompe las tablas. Y hay quienes dicen: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Y vi, y he aquí que habían pecado contra el Eterno su Dios» (Dt 9:16): no dice «y vi» sino que vio que la escritura había volado de ellas. Otros dicen: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Y están allí, como me ordenó» [Dt 10:5]: no dice «me ordenó» sino que fue ordenado, y las rompió. Rabí Elazar ben Azariá dice: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «que Moisés hizo ante los ojos de todo Israel» (ibíd. 34:12): así como allí fue ordenado e hizo, así también aquí fue ordenado e hizo. Rabí Akivá dice: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «Y tomé las dos tablas» (ibíd. 9:17): ¿con qué toma el hombre? Con lo que puede a mi Creador. Rabí Meír dice: Moisés no rompió las tablas sino porque se le dijo de boca de la Fuerza, como está dicho: «que rompiste» (ibíd. 10:2): ¡Que tu fuerza sea recta por haberlas roto!^✦

יחזקיהו מלך יהודה עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחושת והסכימה דעתו לדעת המקום [שנאמר עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן] (מלכים ב' י"ח ד'). והסיר את הבמות והמזבחות והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר יחזקיהו הסיר את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו (דה"י ב' ל"ב י"ב). סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון [העליון] וישרם למטה מערבה לעיר דוד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו (שם שם ל'):

Ezequías, rey de Judá, hizo cuatro cosas y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. Ocultó el libro de las curaciones, y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente. Hizo pedazos la serpiente de bronce, y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente [como está dicho: «hasta aquellos días los hijos de Israel le quemaban incienso, y lo llamó Nejushtán»] (2 R 18:4). Quitó los lugares altos y los altares, y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente, como está dicho: «Ezequías quitó sus lugares altos y sus altares y dijo a Judá y a Jerusalén: Delante de un solo altar se postrarán y sobre él quemarán incienso» (2 Cr 32:12). Cegó las aguas de Guijón, y su criterio concordó con el criterio del Omnipresente, como está dicho: «Ezequías cegó la salida [superior] de las aguas de Guijón y las encaminó hacia abajo, al occidente de la ciudad de David; y prosperó Ezequías en toda su obra» (ibíd. 30).^✦

איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע (איוב א' א') מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור: א"כ מה ת"ל איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול. אף אדם הראשון יצא מהול שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א' כ"ז). אף שת יצא מהול שנאמר ויולד בדמותו כצלמו (שם ה' ג'). אף נח יצא מהול שנאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו (שם ו' ט'). אף שם יצא מהול שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (שם י"ד י"ח). אף יעקב יצא מהול שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כ"ה כ"ז). אף יוסף יצא מהול שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף (שם ל"ז ב') והלא אינו ראוי לומר אלא אלה תולדות יעקב ראובן ומה ת"ל יוסף אלא כשם שיצא יעקב מהול אף כך יצא יוסף מהול. ואף משה יצא מהול שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב') וכי מה ראתה אמו בו שנאה ומשובח מכל אדם אלא שיצא מהול. אף בלעם הרשע יצא מהול שנאמר נאם שומע אמרי אל (במדבר כ"ד ד'). אף שמואל יצא מהול שנאמר והנער שמואל הולך וגדול וטוב (שמואל א' ב'). אף דוד יצא מהול שנאמר מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך (תהלים ט"ז א'). אף ירמיה יצא מהול שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א' ה'). אף זרובבל יצא מהול שנאמר ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' (חגי ב' כ"ג): הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב ל"א א') מלמד שהחמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה. והלא דברים ק"ו ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו לבנו לאחיו ולקרובו החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה אשת איש על אחת כמה וכמה. ומפני מה החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה מפני שאמר איוב שמא אסתכל אני היום ולמחר יבא איש אחר וישאנה ונמצא שאני מסתכל באשת איש:

¿Cuál es la valla que puso Job a sus palabras? Dice: «Hombre íntegro y recto, que temía a Dios y se apartaba del mal» (Job 1:1). Enseña que Job se alejó de lo que conduce a la transgresión, de lo feo y de lo que se parece a lo feo. Si es así, ¿qué enseña «hombre íntegro y recto»? Enseña que Job salió circuncidado. También Adán el primero salió circuncidado, como está dicho: «Y creó Dios al hombre a su imagen» (Gn 1:27). También Set salió circuncidado, como está dicho: «Y engendró a su semejanza, conforme a su imagen» (ibíd. 5:3). También Noé salió circuncidado, como está dicho: «Noé era un hombre justo, íntegro en sus generaciones» (ibíd. 6:9). También Sem salió circuncidado, como está dicho: «Y Melquisedec, rey de Salem» (ibíd. 14:18). También Jacob salió circuncidado, como está dicho: «Y Jacob era un hombre íntegro que habitaba en tiendas» (ibíd. 25:27). También José salió circuncidado, como está dicho: «Estas son las generaciones de Jacob: José» (ibíd. 37:2). ¿Acaso no correspondía decir sino «Estas son las generaciones de Jacob: Rubén»? ¿Y qué enseña «José»? Sino que, así como Jacob salió circuncidado, así también salió José circuncidado. Y también Moisés salió circuncidado, como está dicho: «Y vio que era bueno» (Ex 2:2). ¿Y qué vio su madre en él, hermoso y más excelente que todo hombre, sino que salió circuncidado? También Balaam el malvado salió circuncidado, como está dicho: «Dicho del que oye los dichos de Dios» (Nm 24:4). También Samuel salió circuncidado, como está dicho: «Y el joven Samuel iba creciendo y siendo bueno» (1 S 2:26). También David salió circuncidado, como está dicho: «Mijtam de David. Guárdame, oh Dios, porque en ti me he refugiado» (Sal 16:1). También Jeremías salió circuncidado, como está dicho: «Antes que te formara en el vientre te conocí, y antes que salieras de la matriz te santifiqué» (Jer 1:5). También Zorobabel salió circuncidado, como está dicho: «En aquel día te tomaré, Zorobabel hijo de Shealtiel, mi siervo, dice el Eterno» (Ag 2:23). Dice: «Pacto hice con mis ojos; ¿cómo, pues, había de mirar a una virgen?» (Job 31:1). Enseña que Job fue riguroso consigo mismo y no miró ni siquiera a una virgen. ¿Y no es un argumento a fortiori? Si a esta virgen, que si él quisiera podría tomarla para sí, para su hijo, para su hermano o para su pariente, Job fue riguroso consigo mismo y no la miró, a una mujer casada con mayor razón. ¿Y por qué fue Job riguroso consigo mismo y no miró ni siquiera a una virgen? Porque Job dijo: Tal vez yo la mire hoy y mañana venga otro hombre y se case con ella, y resultará que yo he mirado a una mujer casada.^✦

איזהו סייג שעשו נביאים לדבריהם הרי הוא אומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח (ישעי' מ"ב י"ג) לא כגבור אחד [בלבד] אלא ככל הגבורים שבעולם. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר מי לא ינבא (עמוס ג' ח') לא כאריה אחד בלבד אלא ככל אריות שבעולם. כיוצא בו והנה כבוד ה' אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו (יחזקאל מ"ג ב') כקול מים רבים זה גבריאל המלאך והארץ האירה מכבודו אלו פני השכינה והלא דברים ק"ו מה גבריאל שהוא אחד מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות שעומדים לפניו קולו הולך מסוף העולם ועד סופו מלך מלכי המלכים הקב"ה שברא את העולם כלו ברא העליונים וברא את התחתונים על אחת כמה וכמה אלא מראין את העין מה שיכולה לראות ומשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע:

¿Cuál es la valla que pusieron los profetas a sus palabras? Dice: «El Eterno saldrá como un valiente, como hombre de guerra despertará su celo; gritará, aun clamará fuerte» (Is 42:13): no como un solo valiente [únicamente], sino como todos los valientes que hay en el mundo. De modo semejante: «Un león rugió, ¿quién no temerá? El Eterno Dios habló, ¿quién no profetizará?» (Am 3:8): no como un solo león únicamente, sino como todos los leones que hay en el mundo. De modo semejante: «Y he aquí que la gloria del Dios de Israel venía del camino del oriente, y su voz era como la voz de muchas aguas, y la tierra resplandeció con su gloria» (Ez 43:2). «Como la voz de muchas aguas»: este es el ángel Gabriel. «Y la tierra resplandeció con su gloria»: estos son los rostros de la Shejiná. ¿Y no es un argumento a fortiori? Si Gabriel, que es uno entre mil millares de millares y diez mil miríadas que están ante Él, cuya voz va de un extremo del mundo al otro, con mayor razón el Rey de los reyes de los reyes, el Santo, bendito sea, que creó el mundo entero, creó lo de arriba y creó lo de abajo. Sino que se muestra al ojo lo que puede ver y se hace oír al oído lo que puede oír.

איזהו סייג שעשו כתובים לדבריהם הרי הוא אומר הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה' ח') הרחק מעליה דרכך זו מינות שאומרים לו לאדם אל תלך בין המינים ואל תכנס לשם שמא תכשל בם ואם אמר בטוח אני בעצמי שאע"פ שאני נכנס לשם איני נכשל בם. שמא תאמר שומע אני את דבריהם וחוזר בי תלמוד לומר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים (שם ב' י"ט): כתיב טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה (שם ט' ב') אלו רשעים שבזמן שאדם נכנס ביניהם מאכילין אותו ומשקין אותו ומלבישין אותו ומכסין אותו ונותנין לו ממון הרבה כיון שהיה כאחד מהם כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו ועליהם נאמר עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא (שם ז' כ"ג): ד"א הרחק מעליה דרכך זו זונה שאומרים לו לאדם אל תלך בשוק זה ואל תכנס במבוי זה שזונה יש שם נאה ומשובחת והוא אומר בטוח אני בעצמי שאע"פ שאני הולך לשם איני נכשל בה אמרו לו אע"פ שאתה בוטח בעצמך אל תלך לשם שמא תכשל בה שהרי אמרו חכמים שלא ירגיל אדם לעבור על פתח זונה שנאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה (שם כ"ו):

¿Cuál es la valla que pusieron los Escritos a sus palabras? Dice: «Aleja de ella tu camino y no te acerques a la puerta de su casa» (Pr 5:8). «Aleja de ella tu camino»: esto es la herejía. Pues se le dice a la persona: No vayas entre los herejes y no entres allí, no sea que tropieces con ellos. Y si dice: Estoy seguro de mí mismo, pues aunque entre allí no tropiezo con ellos; o quizá dices: Oigo sus palabras y me retracto; la Escritura dice: «Todos los que a ella llegan no volverán ni alcanzarán los senderos de la vida» (ibíd. 2:19). Está escrito: «Mató su ganado, mezcló su vino, también puso su mesa» (ibíd. 9:2): estos son los malvados, pues cuando una persona entra entre ellos, le dan de comer, le dan de beber, lo visten, lo cubren y le dan mucho dinero; y cuando se ha vuelto como uno de ellos, cada uno reconoce lo suyo y lo toma. Y de ellos se dice: «Hasta que la flecha le traspase el hígado, como el ave que corre al lazo, sin saber que va contra su vida» (ibíd. 7:23). Otra interpretación: «Aleja de ella tu camino»: esta es la ramera. Pues se le dice a la persona: No vayas por esta calle y no entres en este callejón, porque hay allí una ramera hermosa y excelente; y él dice: Estoy seguro de mí mismo, pues aunque vaya allí no tropiezo con ella. Le dijeron: Aunque estés seguro de ti mismo, no vayas allí, no sea que tropieces con ella. Pues dijeron los Sabios que nadie se habitúe a pasar por la puerta de una ramera, como está dicho: «Pues a muchos heridos ha hecho caer, y fuertes son todos sus muertos» (ibíd. 26).^✦

איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם שחכמים אומרים קריאת שמע של ערבית עד חצות רבן גמליאל אומר עד קרות הגבר. כיצד אדם בא ממלאכתו אל יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע נמצא ישן כל הלילה ואינו קורא אלא אדם בא ממלאכתו בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואם לאו קורא ק"ש ומתפלל וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. רב"ג אומר פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה אחת עד שלא יעלה עמוד השחר ואחת משיעלה עמוד השחר ונמצא יוצא בה ידי חובתו של יום ושל לילה. עמדו חכמים והרבו ועשו סייג לדבריהם:

¿Cuál es la valla que pusieron los Sabios a sus palabras? Pues los Sabios dicen: El Shemá de la noche, hasta la medianoche; Rabán Gamliel dice: hasta el canto del gallo. ¿Cómo es esto? Cuando una persona viene de su trabajo, no diga: Comeré un poco, beberé un poco, dormiré un poco, y después recitaré el Shemá; resultará que duerme toda la noche y no recita. Más bien, cuando la persona viene de su trabajo por la tarde, vaya a la sinagoga o a la casa de estudio: si está acostumbrada a leer, lee; si está acostumbrada a estudiar, estudia; y si no, recita el Shemá y reza. Y todo el que transgrede las palabras de los Sabios es reo de muerte. Rabán Gamliel dice: A veces una persona la recita dos veces en la noche: una antes de que suba la columna del alba y otra después de que sube la columna del alba, y resulta que cumple con ella su obligación del día y de la noche. Se levantaron los Sabios, multiplicaron y pusieron una valla a sus palabras.^✦

[והעמידו תלמידים הרבה] שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים:

[«Y formen muchos discípulos»]. Pues Beit Shamái dicen: No se enseñe sino a quien es sabio, humilde, de buena familia y rico; y Beit Hilel dicen: A todo hombre se enseñe, pues muchos transgresores había entre ellos en Israel, y se acercaron al estudio de la Torá, y salieron de ellos justos, piadosos y rectos.