Avot de-Rabí Natán · Capítulo 38

שבעה מיני פורעניות באות לעולם על שבעה גופי עבירות. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה. מקצתן תורמין ומקצתן אינן תורמין רעב של מהומה באה. מקצתן מפרישין חלה ומקצתן אינן מפרישין חלה רעב של כלייה בא. גמרו שלא לעשר עצרו [את] השמים מלהוריד טל ומטר ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין: רבי יאשיה אומר בעון חלה אין הברכה נכנסת בפירות ובני אדם יגיעים ואינן מסתפקין: בעון תרומות ומעשרות נעצרו השמים מלהוריד טל ומטר והעם נמסרות למלכות:

Siete clases de calamidades vienen al mundo por siete clases de transgresiones. Cuando algunos dan el diezmo y otros no dan el diezmo, viene un hambre de sequía. Cuando algunos separan la ofrenda elevada y otros no la separan, viene un hambre de tumulto. Cuando algunos separan la porción de masa (jalá) y otros no la separan, viene un hambre de exterminio. Si resolvieron no dar el diezmo, retuvieron los cielos de hacer descender rocío y lluvia, y los hombres se fatigan y no se sacian. Rabí Yoshiyá dice: por el pecado de la porción de masa la bendición no entra en los frutos, y los hombres se fatigan y no se sacian. Por el pecado de las ofrendas elevadas y de los diezmos fueron retenidos los cielos de hacer descender rocío y lluvia, y el pueblo es entregado al poder del reino.^✦

דבר בא לעולם בעון לקט שכחה ופאה ומעשר עני: מעשה באשה אחת שהיתה יושבת בשכונת של בעל השדה ויצאו שני בניה ללקט ולא הניחן בעל השדה. אמן היתה אומרת מתי יבואו בני מן השדה שמא אמצא בידם כלום לאכול והם היו אומרים מתי נלך אל אמנו שמא נמצא בידה כלום לאכול. היא לא מצאה בידם כלום והם לא מצאו בידה כלום לאכול והניחו ראשיהם בין ברכי אמם ומתו שלשתן ביום אחד. אמר להן הקב"ה אין אתם גובין מהן אלא נפשות. חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם. וכן הוא אומר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כ"ב כ"ב וכ"ג):

La peste viene al mundo por el pecado de la espiga caída, el olvido, la esquina del campo y el diezmo del pobre. Sucedió con una mujer que vivía en el vecindario del dueño del campo, cuyos dos hijos salieron a espigar y el dueño del campo no los dejó. Su madre decía: «¿Cuándo vendrán mis hijos del campo? Quizá encuentre en sus manos algo que comer». Y ellos decían: «¿Cuándo iremos a nuestra madre? Quizá encontremos en su mano algo que comer». Ella no halló en sus manos nada y ellos no hallaron en su mano nada que comer, y pusieron sus cabezas entre las rodillas de su madre y murieron los tres en un mismo día. Les dijo el Santo, bendito sea: «Ustedes no cobran de ellos sino vidas. Por su vida, también yo cobraré de ustedes sus vidas». Y así dice: «No robes al pobre, porque es pobre, ni quebrantes en la puerta al afligido; porque el Eterno defenderá la causa de ellos y despojará la vida de quienes los despojen» (Prov 22:22-23).^✦

חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה: וכשתפשו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי ע"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד. א"ל אמור. א"ל שמא כשהיית מסיב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו. אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח כשהיו העניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. א"ל שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר [לו] אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם הפילו גורלות. והפילו ונפל הפור על רשב"ג. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו ר"י בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק פה קדוש פה נאמן פה קדוש פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר עליך הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. ועליהם אמר הכתוב וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב [והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים] (שמות כ"ב כ"ג): ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב אני יודע שהנשים נעשו אלמנות. אלא אלמנות ולא אלמנות שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא. כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר והיו נשיכם אלמנות אני יודע שהבנים יתומים. אלא יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן:

La espada viene al mundo por la demora de la justicia, por la perversión de la justicia y por los que enseñan la Torá no conforme a la norma. Cuando prendieron a Rabán Shimón ben Gamliel y a Rabí Yishmael para matarlos, Rabán Shimón estaba sentado, perplejo en su mente, y dijo: «¡Ay de nosotros, que somos muertos como profanadores del sábado, como idólatras, como incestuosos y como derramadores de sangre!». Le dijo Rabí Yishmael ben Elishá: «¿Quieres que te diga una cosa?». Le dijo: «Di». Le dijo: «Quizá cuando estabas recostado en un banquete vinieron pobres y se pararon a tu puerta y no los dejaste entrar a comer». Le dijo: «Por los cielos, no hice tal cosa; sino que tenía guardianes sentados a la puerta, y cuando venían los pobres los hacían entrar donde yo, y comían y bebían conmigo y bendecían al Nombre de los cielos». Le dijo: «Quizá cuando estabas sentado y exponías en el Monte del Templo y toda la multitud de Israel estaba sentada ante ti, se te ensoberbeció el corazón». Le dijo: «Yishmael, hermano mío, el hombre debe estar dispuesto a recibir su suerte». Y ellos suplicaban al verdugo; este [le] dijo: «Soy sacerdote, hijo de sumo sacerdote; mátame primero, para que no vea la muerte de mi compañero». Y aquel le dijo: «Soy príncipe, hijo de príncipe; mátame primero, para que no vea la muerte de mi compañero». Les dijo: «Echen suertes». Echaron suertes y la suerte cayó sobre Rabán Shimón ben Gamliel. Al instante tomó la espada y le cortó la cabeza. La tomó Rabí Yishmael ben Elishá y la puso en su regazo, y lloraba y clamaba: «Boca santa, boca fiel, boca santa, boca fiel, boca que sacaba buenos «sandalfonín», piedras preciosas y perlas. ¿Quién te escondió en el polvo y quién llenó tu lengua de polvo y ceniza? Sobre ti dice el versículo: «Espada, despierta contra mi pastor y contra el varón compañero mío» (Zac 13:7)». No alcanzó a terminar la frase cuando tomaron la espada y le cortaron la cabeza. Y de ellos dijo el versículo: «Y se encenderá mi ira y los mataré a espada, [y sus mujeres serán viudas y sus hijos huérfanos]» (Ex 22:23). Por el hecho de que se dice «los mataré a espada» sé que las mujeres quedan viudas. Pero [se trata de] viudas que no son viudas: que no se hallarán para ellas testigos que les permitan casarse; como en Betar, de donde no escapó un alma que permitiera a la mujer de un hombre. Y por el hecho de que se dice «y sus mujeres serán viudas» sé que los hijos quedan huérfanos. Pero [se trata de] huérfanos que no son huérfanos: que sus bienes permanecerán en posesión de sus padres y no los dejarán heredar, ni casarse, ni comerciar con ellos.^✦

גלות בא לעולם על ע"א ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ: על ע"א שנאמר והשמדתי את במותיכם (ויקרא כ"ו ל') אמר [להם] הקב"ה [לישראל] הואיל ואתם רוצים בע"א אף אני מגלה אתכם במקום שיש שם ע"א לכך נאמר והשמדתי את במותיכם: על שמיטת הארץ מנין. שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (שם שם ל"ד) אמר להן הקב"ה לישראל הואיל ואי אתם משמטים את הארץ היא תשמט אתכם. מספר ירחים שאין אתם משמטים אותה היא תשמט מאליה. לכך נאמר אז תשבות הארץ והרצת את שבתותיה כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה: על גילוי עריות כיצד. א"ר ישמעאל ברבי יוסי כל זמן שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחוריך (דברים כ"ג ט"ו):

El destierro viene al mundo por la idolatría, por las uniones prohibidas, por el derramamiento de sangre y por el año sabático de la tierra. Por la idolatría, pues está dicho: «Y destruiré los lugares altos de ustedes» (Lv 26:30). [Les] dijo el Santo, bendito sea, [a Israel]: «Ya que ustedes desean la idolatría, también yo los desterraré a un lugar donde haya idolatría». Por eso se dice: «Y destruiré los lugares altos de ustedes». ¿De dónde [se sabe] lo del año sabático de la tierra? Pues está dicho: «Entonces la tierra gozará sus sábados» (Lv 26:34). Les dijo el Santo, bendito sea, a Israel: «Ya que ustedes no dejan descansar la tierra, ella los hará descansar a ustedes. El número de meses en que ustedes no la dejan descansar, ella descansará por sí misma». Por eso se dice: «Entonces descansará la tierra y gozará sus sábados. Todos los días de la desolación descansará, lo que no descansó en los sábados de ustedes, cuando habitaban en ella» (Lv 26:34-35). ¿Y por las uniones prohibidas, cómo? Dijo Rabí Yishmael hijo de Rabí Yosé: mientras Israel sea licencioso en las uniones prohibidas, la Shejiná se retira de entre ellos, pues está dicho: «Y no vea en ti cosa indecente y se aparte de en pos de ti» (Dt 23:15).