Zóhar, Bereshit · Sección 6

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו' הכא בפרט רזא לאפרשא בין מיין עלאין לתתאי, ברזא דשמאלא, הכא מחלוקת ברזא דשמאלא, דעד הכא רזא דימינא הוא, והכא הוא רזא דשמאלא. ובגין כך אסגיאו מחלוקת בין דא לימינא. ימינא איהו שלימא דכלא, ובגין כך בימינא כתיב כלא, דהא ביה תלייא כל שלימו. כד אתער שמאלא אתער מחלוקת, ובההוא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא, ונפיק מניה מההיא מחלוקת גיהנם, וגיהנם בשמאלא אתער ואתדבק.

«Y dijo Elohim: Haya un firmamento en medio de las aguas, etc.» [Gn 1:6]. Aquí, en detalle, [hay] un secreto para separar entre las aguas superiores y las inferiores, en el secreto de la izquierda; aquí [hay] disputa en el secreto de la izquierda, pues hasta aquí era el secreto de la derecha y aquí es el secreto de la izquierda. Y por eso se multiplicó la disputa entre esta y la derecha. La derecha es la perfecta de todo, y por eso en la derecha está escrito «todo», pues de ella pende toda perfección. Cuando la izquierda despierta, despierta la disputa, y en aquella disputa se fortalece el fuego de la ira, y sale de él, de aquella disputa, la Guehena, y la Guehena se despierta en la izquierda y se adhiere.

חכמתא דמשה בהא אסתכל, ובעובדא דבראשית אשגח. בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא, ובההוא מחלוקת דאתער ביה שמאלא, נפק ביה גיהנם ואתדבק ביה. עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל בינייהו, ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין, וגיהנם נחית לתתא, ושמאלא אתכליל בימינא והוה שלמא בכלא.

La sabiduría de Moisés contempló esto, y reparó en la obra de Bereshit. En la obra de Bereshit hubo disputa de la izquierda con la derecha, y en aquella disputa en que despertó la izquierda salió en ella la Guehena y se adhirió a ella. El pilar central, que es el tercer día, entró entre ellos, y separó la disputa y concilió a los dos lados, y la Guehena descendió abajo, y la izquierda se incluyó en la derecha y hubo paz en todo.

כגוונא דא, מחלוקת קרח באהרן, שמאלא בימינא. אסתכל משה בעובדא דבראשית, אמר: לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא, אשתדל לאסכמא בינייהו, ולא בעי שמאלא. ואתקף קרח בתוקפיה.

A semejanza de esto, la disputa de Coré con Aarón: izquierda con derecha. Moisés contempló la obra de Bereshit, [y] dijo: A mí me corresponde separar la disputa entre la derecha y la izquierda; me esforzaré por conciliarlos. Y la izquierda no quiso. Y Coré se fortaleció en su fuerza.

אמר: ודאי גיהנם, בתוקפא דמחלוקת שמאלא, אצטריך לאתדבקא, הוא לא בעי לאתדבקא לעילא ולאתכללא בימינא, ודאי יחות לתתא בתוקפא דרוגזא דיליה.

Dijo: Ciertamente la Guehena, en la fuerza de la disputa de la izquierda, tiene necesidad de adherirse [a ella]; él no quiso adherirse arriba ni incluirse en la derecha; ciertamente descenderá abajo, en la fuerza de su ira.

ועל דא לא בעי קרח לאסכמא האי מחלוקת בידא דמשה, בגין דלא הוה לשם שמים, ולא חייש ליקרא דלעילא, ואכחיש עובדא דבראשית, כיון דחמא משה דהוה מכחיש עובדא דבראשית ואתדחא איהו לבר, כדין ויחר למשה מאד.

Y por eso Coré no quiso consentir esta disputa en manos de Moisés, porque no era por el cielo, y no se preocupó por el honor de lo alto, y negó la obra de Bereshit. Cuando Moisés vio que negaba la obra de Bereshit y que él mismo era rechazado hacia fuera, entonces «y se enojó Moisés en gran manera» [Nm 16:15].

ויחר למשה, על דאכחישו ליה, דלא אסכים ההוא מחלוקת. מאד, על דאכחישו עובדא דבראשית. ובכלא אכחיש [17b] קרח, בעילא ובתתא. דכתיב בהצותם על ה', הא תתא, ועילא. ועל דא אתדבק במה דאתחזי ליה.

«Y se enojó Moisés»: porque le negaron, pues no consintieron aquella disputa. «En gran manera»: porque negaron la obra de Bereshit. Y en todo negó [17b] Coré, en lo alto y en lo bajo. Pues está escrito: «cuando contendieron contra el Eterno» [Nm 26:9]: he ahí lo de abajo, y lo de arriba. Y por eso se adhirió a lo que le correspondía.

מחלוקת דאתתקן כגוונא דלעילא, וסליק ולא נחית, ואתקיים בארח מישר, דא מחלוקת דשמאי והלל. וקב"ה אפריש בינייהו, ואסכים לון. ודא הוה מחלוקת לשם שמים, ושמים אפריש מחלוקת, וע"ד אתקיים ודא הוה כגוונא דעובדא דבראשית. וקרח, בעובדא דבראשית אכחיש בכלא ופלוגתא דשמים הוה, ובעא לאכחשא מלי דאורייתא, ודאי באתדבקותא דגיהנם הוה, ועל דא אתדבק בהדיה.

Disputa que fue dispuesta a semejanza de la de arriba, y asciende y no desciende, y subsiste en camino recto: esta es la disputa de Shamái e Hilel. Y el Santo, bendito sea, separó entre ellos y los concilió. Y esta fue una disputa por el cielo, y el cielo separó la disputa, y por eso subsistió; y esta fue a semejanza de la obra de Bereshit. Y Coré, en la obra de Bereshit negó en todo, y era una disputa de los cielos, y quiso negar las palabras de la Torá; ciertamente fue por la adhesión de la Guehena, y por eso se adhirió con ella.

ורזא דא בספרא דאדם. חשך כד אתער, אתער בתוקפיה וברא ביה גיהנם, ואתדבק בהדיה בההוא מחלוקת. כיון דשכיך רוגזא ותוקפא, אתער, מחלוקת כגוונא אחרא מחלוקת דרחימו.

Y este secreto está en el Libro de Adán. Cuando joshej despertó, despertó con su fuerza y creó en él la Guehena, y se adhirió con ella en aquella disputa. Cuando la ira y la fuerza se calmaron, despertó una disputa de otra manera: la disputa del amor.

ותרין מחלוקת הוו. חד שירותא וחד סיומא, ודא איהו ארחהון דצדיקייא שירותא דלהון בקשיו, וסופא דלהון בנייחא. קרח הוה שירותא דמחלוקת כפום רוגזא ותוקפא, ואתדבק בגיהנם. שמאי, סופא דמחלוקת. כד רוגזא בנייחא אצטריך לאתערא מחלוקת דרחימו, ולאסכמא על ידא דשמים.

Y hubo dos disputas: una, principio, y una, fin; y este es el camino de los justos: su principio en dureza y su final en quietud. Coré fue el principio de la disputa, conforme a la ira y la fuerza, y se adhirió a la Guehena. Shamái, el final de la disputa. Cuando la ira está en quietud, es necesario despertar la disputa del amor, y conciliar por mano del cielo.

ורזא דא, יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל, דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא בעא לאפרשא, ואתער גיהנם, עד דרוגזא ותוקפא אצטנן. וכדין ויעש אלהים את הרקיע וגו', אתער מחלוקת דרחימו וחביבו וקיומא דעלמא. וברזא דא מחלוקת שמאי והלל דתורה שבע"פ עאלת ברחימו גבי תורה שבכתב, והוו בקיומא שלים.

Y secreto de esto: «Haya un firmamento en medio de las aguas, y que separe (mavdil)» [Gn 1:6]: esta es la primera disputa; despertaron la ira y la fuerza, quiso separar, y despertó la Guehena, hasta que la ira y la fuerza se enfriaron. Y entonces: «E hizo Elohim el firmamento, etc.» [Gn 1:7]: despertó la disputa del amor, el afecto y la subsistencia del mundo. Y en este secreto, la disputa de Shamái e Hilel: la Torá oral entró con amor a la Torá escrita, y estuvieron en subsistencia perfecta.

הבדלה איהו ודאי בשמאלא. כתיב הכא הבדלה, ויהי מבדיל, וכתיב ויבדל, וכתיב התם המעט מכם כי הבדיל וגו' וכתיב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. דהא ודאי לית הבדלה אלא בשני באתר שמאלא.

La separación (havdalá) es ciertamente en la izquierda. Está escrito aquí «separación»: «y que separe» (mavdil), y está escrito «y separó» (vayavdel); y está escrito allí: «¿Les parece poco que [el Dios de Israel] los haya separado, etc.?» [Nm 16:9], y está escrito: «En aquel tiempo el Eterno separó a la tribu de Leví» [Dt 10:8]. Pues ciertamente no hay separación sino en el segundo, en el lugar de la izquierda.

ואי תימא הבדלה בשני איהו ודאי, אמאי הבדלה בלוי דאיהו תליתאה, הבדלה בשמעון אצטריך דאיהו שני. אלא אע"ג דלוי איהו תליתאה. לדעתא דיעקב שני הוה, ולעולם בשני הוה, וכלא בארח מישר, בארח שלים כדקא יאות.

Y si dices: la separación es ciertamente en el segundo; ¿por qué la separación en Leví, que es el tercero? La separación debía ser en Simeón, que es el segundo. Sino que, aunque Leví es el tercero, a juicio de Jacob era el segundo, y siempre fue en el segundo, y todo en camino recto, en camino perfecto como corresponde.^✦

הבדלה במוצאי שבת, בין אינון דשליטין ביומי חול לשבת, וכד נפיק שבת, סלקא מגיהנם חד סטרא מעינא בישא דבעא לשלטאה בשעתא דאמרין ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו, ונפיק מההוא דרגא דאקרי שמאלא, ובעי לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו דישראל.

La Havdalá, a la salida del Shabat, [es] entre los que dominan en los días de semana y el Shabat; y cuando sale el Shabat, asciende de la Guehena un lado, del mal de ojo, que quiere dominar en la hora en que Israel dice «y la obra de nuestras manos confirma sobre nosotros» [Sal 90:17], y sale de aquel grado llamado izquierda, y quiere mezclarse con la simiente de Israel y dominar sobre Israel.^✦

וישראל עבדי עובדא בהדס וביין, ואמרי הבדלה, ואתפרש מנייהו, ומאיך ההוא סטרא ועאל לדוכתיה בשאול, אתר דקרח וסיעתיה תמן, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ואינון לא נחתו תמן עד דעבדי ישראל הבדלה מנהון, דכתיב הבדלו מתוך העדה וגו'.

E Israel hace la obra con mirto y con vino, y dicen la Havdalá, y se aparta de ellos, y aquel lado se debilita y entra a su lugar en el Seol, lugar donde están Coré y su cuadrilla, como está escrito: «y descendieron ellos y todo lo suyo vivos al Seol» [Nm 16:33]; y ellos no descendieron allí hasta que Israel hizo la separación de ellos, como está escrito: «Apártense de en medio de la congregación, etc.» [Nm 16:21].^✦

ולעולם הבדלה בשני דאיהו שמאלא. בשירותא ותוקפא ורוגזא, דאתער שמאלא במחלוקת, עד לא שכיך בנייחא, ואתברי ביה גיהנם, כדין אתבריאו כל אינון מלאכים דקטרגי למריהון לעילא ואכיל לון נורא ואתוקדו. וכן כל שאר אינון דמתבטלי, ולית לון קיומא ואתאכלו בנורא, כגוונא דא קרח לתתא, וכלא כגוונא דא.

Y siempre la separación [es] en el segundo, que es la izquierda. En el principio, la fuerza y la ira, cuando la izquierda despertó en la disputa antes de calmarse en quietud, y en ella fue creada la Guehena, entonces fueron creados todos aquellos ángeles que acusaron a su Señor arriba, y el fuego los consumió y fueron quemados. Y así todos los demás que son anulados y no tienen subsistencia y son devorados en fuego; a semejanza de esto, Coré abajo, y todo a semejanza de esto.

יהי רקיע, אתפשט פשיטו דא מן דא: א"ל, קטפא ימינא, א"ל גדול אתפשט פשיטו מן גו מייא, לאשתלמא שמא דא א"ל, ולאתכללא בההוא פשיטו דא בדא, ואתפשט מאל אלקים, הי"ם אלין אתפשטו, ואתהפכו למהוי מיין תתאין, ימ"ה, ההוא פשיטו דאתפשט בשני, מיין עלאין הי"ם זה הי"ם גדול, הי"ם, מיין עלאין, הפוכא דאלין אתוון, ימ"ה, מיין תתאין. כיון דאתתקנו אתעבידו כלא כללא חדא. ואתפשט שמא דא בכמה דוכתי.

«Haya un firmamento»: se extendió una extensión de la otra. El (א"ל), katfá, la derecha; El Gadol: se extendió una extensión de en medio de las aguas, para completarse este Nombre El, y para incluirse en aquella extensión, esta en aquella; y se extendió de El [en] Elohim: estas [letras] He-Yod-Mem se extendieron y se invirtieron para ser aguas inferiores, Yamá (ימ"ה). Aquella extensión que se extendió en el segundo [día]: aguas superiores, He-Yod-Mem; «este es el mar grande» [Sal 104:25]: Haym; aguas superiores. El inverso de estas letras: Yamá, aguas inferiores. Cuando fueron dispuestos, todos se hicieron un solo conjunto. Y este Nombre se extendió en muchos lugares.^✦

מיין עלאין דכורין, ומיין תתאין נוקבין. בקדמיתא הוו מים במים, עד דאתפרשו לאשתמודעא מיין עלאין ותתאין, דא אלקים ודא אדנ"י, ודא ה' עלאה וה' תתאה. מה כתיב ויעש אלקים את הרקיע. אתפשטותא דא נטל שמא דא, אלקים מיין עלאין. ומיין [18a] תתאין אדנ"י. ועם כל דא, כיון דאשתלימו מיין דכורין במיין נוקבין, שמא דאלקים אתפשט בכלא.

Las aguas superiores [son] varones, y las aguas inferiores, hembras. Al principio eran aguas en aguas, hasta que se separaron para distinguirse las aguas superiores y las inferiores: esta, Elohim, y esta, Adonái; y esta, He superior, y esta, He inferior. ¿Qué está escrito? «E hizo Elohim el firmamento» [Gn 1:7]. Esta extensión tomó este Nombre: Elohim, aguas superiores. Y las aguas [18a] inferiores: Adonái. Y con todo esto, cuando las aguas masculinas se completaron con las aguas femeninas, el Nombre Elohim se extendió en todo.

ואע"ג דאפריש בין מיין עלאין לתתאין, מחלוקת לא אתבטל עד יום תליתאי, ואסכים מחלוקת ואתישב כלא בדוכתיה כדקא יאות. ובגין מחלוקת דא, אע"פ דאיהו קיומא דעלמא, לא כתיב כי טוב בשני, דלא אשתלים עובדא, מיין עלאין ומיין תתאין הוו כחדא, ולא הוו תולדין בעלמא. עד דאתפרשו ואשתמודעו, ובגין כך עבדו תולדין.

Y aunque separó entre las aguas superiores y las inferiores, la disputa no se anuló hasta el tercer día, y la disputa consintió y todo fue asentado en su lugar como corresponde. Y por esta disputa, aunque es la subsistencia del mundo, no está escrito «que era bueno» en el segundo [día], porque la obra no se completó: las aguas superiores y las aguas inferiores estaban juntas, y no había descendencia en el mundo. Hasta que se separaron y se reconocieron, y por eso produjeron descendencia.

ועם כל דא, אע"ג דהבדלה הוי בשני, ומחלוקת ביה הוה, יום תליתאי אסכים בכלא, דהוא שמא דאגליף בגליפוי, הו"ה, לאסתכמא מיין עלאין ומיין תתאין: ה' עלאה ה' תתאה, ו' בינייהו לאשלמא בתרין סטרין. וסימנא דא מי הירדן, מיין עלאין קמו נד אחד, מיין תתאין נחתו לימא, וישראל אזלי באמצעיתא.

Y con todo, aunque la separación fue en el segundo, y hubo en él disputa, el tercer día consintió en todo, que es el Nombre que está grabado en sus grabados, He-Vav-He, para concordar las aguas superiores y las aguas inferiores: He superior, He inferior, Vav entre ellas para completar en los dos lados. Y la señal de esto: las aguas del Jordán: las aguas superiores «se alzaron como un solo montón» [Jos 3:16], las aguas inferiores descendieron al mar, e Israel andaba por el medio.

חמש רקיעין כתיבי הכא, וחי העולמים אזיל בהו ואנהיג בהו, וכלהו כלילן דא בדא, ואלמלא האי מחלוקת דאסתכם ע"י דאמצעיתא, לא אתכלילו ולא אתיישרו דא בדא. חמש מאה שנין אינון, דאילנא דחיי דביק בהו למיעבד איבין ותולדין לעלמא, וכל מימוי דבראשית, דנגדין ואתמשכן מבראשית, אתפלגו תחותוי על ידיה. ודוד מלכא נקיט כלא, ואיהו פליג לבתר. דכתיב ויחלק לכל העם לכל המון וגו'. וכתיב תתן להם ילקוטון. וכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף וגו'.

Cinco firmamentos están escritos aquí, y el Viviente de los mundos va en ellos y los conduce, y todos se incluyen unos en otros, y si no fuera por esta disputa, que fue conciliada por medio del [pilar] central, no se habrían incluido ni se habrían enderezado unos con otros. Quinientos años son, a los cuales el árbol de la vida se adhiere para hacer frutos y descendencia para el mundo, y todas sus aguas de Bereshit, que fluyen y son extraídas de Bereshit, se reparten bajo él por medio de él. Y el rey David toma todo, y él reparte después. Como está escrito: «y repartió a todo el pueblo, a toda la multitud, etc.» [2 Sm 6:19]. Y está escrito: «Les darás; ellos recogerán» [Sal 104:28]. Y está escrito: «Y se levanta aún de noche y da alimento, etc.» [Pr 31:15].

בשעתא דאתער מחלוקת בתוקפא דשמאלא, אסגי ואתקף הורפילא דטיפסא, ונפקו מתמן טסירין, ואקרישו מיד בלא לחותא כלל, והוו דכר ונוקבא, ומנהון אתפרשו זיינין בישין לזנייהו, והכא תקיפו דרוח מסאבא בכל אנון תוקפין טסירין, ואינון רזא דערלה. אילין אתקפו בזיינין תקיפין, חד אפעה וחד נחש, ותרוייהו חד. אפעה אוליד לשבעין שנין, בחבורא חדא אתהדר כלא לשבע שנין דנחש.

En la hora en que la disputa despertó en la fuerza de la izquierda, se multiplicó y se fortaleció la niebla (horpilá) de tipsá, y salieron de allí tesirín, y se solidificaron de inmediato, sin humedad alguna, y fueron varón y hembra, y de ellos se separaron armas malignas, según sus especies; y aquí [está] la fuerza del espíritu impuro, en todas esas fuerzas, los tesirín, y ellos son el secreto del prepucio (orlá). Estos se fortalecieron con armas fuertes: una, víbora, y una, serpiente, y ambos son uno. La víbora engendra a los setenta años; en una sola unión todo vuelve a los siete años de la serpiente.^✦

הכא איהו רזא דגיהנם, דאקרי בשבע שמהן. יצה"ר בשבע שמהן אקרי, ובכמה דרגין אתפשט מסאבו מהכא לעלמא, וכלא מרזא דשמאלא טב וביש, ואיהו ישובא דעלמא. הכא שמא גליפא דתמני סרי אתוון, ממנא על גשמי רצון נדבה וברכה ישובא דעלמא.

Aquí está el secreto de la Guehena, que se llama con siete nombres. El instinto del mal se llama con siete nombres, y en varios grados se extiende la impureza desde aquí al mundo, y todo del secreto de la izquierda, bueno y malo, y es el poblamiento del mundo. Aquí [está] el Nombre grabado de dieciocho letras, encargado de las lluvias de voluntad, de generosidad y de bendición, [para] el poblamiento del mundo.