Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 11

בראשית. ר' שמעון פתח, ואשים דברי בפיך. כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא, בגין דקב"ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא, ובכל מלה דאתחדש באורייתא, על ידא דההוא דאשתדל באורייתא, עביד רקיעא חדא.

Bereshit. Rabí Shimón comenzó: «Y puse mis palabras en tu boca» [Is 51:16]. Cuánto debe esforzarse el hombre en la Torá de día y de noche, porque el Santo, bendito sea, escucha la voz de quienes se ocupan de la Torá, y por cada palabra que se renueva en la Torá, por medio de quien se esfuerza en la Torá, se hace un firmamento.

תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש, ההיא מלה סלקא, ואתעתדת קמיה דקב"ה. וקב"ה נטיל לההיא מלה, ונשיק לה, ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא, סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין. וטסא מתמן, ושטא בשבעין אלף עלמין, וסליקת לגבי עתיק יומין וכל מלין דעתיק יומין, מלין דחכמתא אינון ברזין סתימין עלאין.

Hemos enseñado: en la hora en que una palabra de Torá se renueva en la boca del hombre, esa palabra asciende y se presenta ante el Santo, bendito sea. Y el Santo, bendito sea, toma esa palabra, la besa y la corona con setenta coronas grabadas y labradas. Y la palabra de sabiduría que se renovó asciende y se posa sobre la cabeza del Justo, vida de los mundos. Y vuela de allí y recorre setenta mil mundos, y sube hasta el Anciano de Días. Y todas las palabras del Anciano de Días son palabras de sabiduría, en secretos ocultos y supremos.^✦

וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך, נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה, מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין. ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא.

Y esa palabra oculta de sabiduría que se renovó aquí, cuando asciende se une a esas palabras del Anciano de Días, y sube y baja con ellas, y entra en dieciocho mundos ocultos, «que ojo no vio, Dios, fuera de ti» [Is 64:3]; sale de allí, y recorren, y vienen llenas y completas, y se presentan ante el Anciano de Días. En esa hora el Anciano de Días se complace con esa palabra, y le es grata ante él más que todo. Toma esa palabra y la corona con trescientas setenta mil coronas. Esa palabra vuela, sube y baja, y se hace un firmamento.

וכן כל מלה ומלה דחכמתא, אתעבדין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לון שמים חדשים: שמים מחודשים, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין, קיימין קמי [5a] קב"ה, וסלקין ואתעבידו ארצות החיים. ונחתין, ומתעטרין לגבי ארץ חד, ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה, מההיא מלה דאתחדש באורייתא.

Y así toda palabra y palabra de sabiduría se hace firmamentos que subsisten con subsistencia completa ante el Anciano de Días, y él los llama «cielos nuevos»: cielos renovados, ocultos, de los secretos de la sabiduría suprema. Y todas esas otras palabras de la Torá que se renuevan están ante [5a] el Santo, bendito sea, y suben y se hacen «tierras de los vivientes». Y bajan y se coronan hacia una tierra, y se renueva y se hace todo una tierra nueva, a partir de esa palabra que se renovó en la Torá.^✦

ועל דא כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עומדים לפני וגו'. עשיתי לא כתיב, אלא עושה, דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא, ועל דא כתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסוד ארץ. השמים לא כתיב, אלא שמים.

Y por eso está escrito: «Pues como los cielos nuevos y la tierra nueva que yo hago permanecerán ante mí, etc.» [Is 66:22]. No está escrito «hice», sino «hago», porque hace continuamente con esas novedades y secretos de la Torá. Y por eso está escrito: «Y puse mis palabras en tu boca y con la sombra de mi mano te cubrí, para plantar los cielos y fundar la tierra» [Is 51:16]. No está escrito «ha-shamáyim» (los cielos), sino «shamáyim» (cielos).

א"ר אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך. אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין, לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב"ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קב"ה, איהו חפי על ההיא מלה, וכסי על ההוא בר נש, דלא ישתמודע לגבייהו, אלא קב"ה. ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההיא מלה, שמים חדשים וארץ חדשה. הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. מכאן דכל מלה דסתים מעינא, סלקא לתועלתא עלאה. הה"ד ובצל ידי כסיתיך. ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא, בגין לתועלתא עלאה. הה"ד לנטוע שמים וליסוד ארץ, כמה דאתמר.

Dijo Rabí Elazar: ¿Qué significa «y con la sombra de mi mano te cubrí»? Le dijo [Rabí Shimón]: En la hora en que la Torá fue entregada a Moisés, vinieron muchas miríadas de ángeles supremos para quemarlo con la llama de sus bocas, hasta que el Santo, bendito sea, lo cubrió. Y ahora que esta palabra asciende, se corona y está ante el Santo, bendito sea, Él cubre esa palabra y oculta a ese hombre, de modo que no sea conocido por ellos sino por el Santo, bendito sea. Y no lo envidiarán hasta que de esa palabra se hagan cielos nuevos y tierra nueva. Esto es lo que está escrito: «Y con la sombra de mi mano te cubrí, para plantar los cielos y fundar la tierra». De aquí [se aprende] que toda palabra oculta al ojo asciende para un provecho supremo. Esto es lo que está escrito: «Y con la sombra de mi mano te cubrí». ¿Y por qué se cubre y se oculta al ojo? Para un provecho supremo. Esto es lo que está escrito: «Para plantar los cielos y fundar la tierra», como se ha dicho.

ולאמר לציון עמי אתה. ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין, עמי אתה. אל תקרי עמי אתה, אלא עמי אתה, למהוי שותפא עמי, מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ, כד"א בדבר ה' שמים נעשו, אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא.

«Y para decir a Sión: Mi pueblo eres tú» [Is 51:16]. Y para decir a esas puertas y palabras que están marcadas unas sobre otras: «Mi pueblo eres tú». No leas ami atá («mi pueblo eres tú») sino imi atá («conmigo estás»), para ser socio conmigo: como yo, con mi palabra, hice cielos y tierra, según se dice: «Por la palabra del Eterno fueron hechos los cielos» [Sal 33:6], así también tú. Dichosos quienes se esfuerzan en la Torá.^✦

ואי תימא דמלה דכל ב"נ דלא ידע עביד דא. תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא, ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר, מגו נוקבא דתהומא רבא, ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא, דאקרי תהו.

Y si dices que [esto vale para] la palabra de cualquier hombre, aunque no sepa, que hace esto: ven y mira. Aquel cuyo camino no es el de los secretos de la Torá, y renueva palabras que no sabe sobre su creación como corresponde, esa palabra asciende, y sale al encuentro de esa palabra «el hombre de perversidades, lengua de falsedad», desde el orificio del gran abismo, y salta quinientas parasangas para recibir esa palabra, la toma y va con esa palabra a su orificio, y con ella hace un firmamento de vanidad, que se llama tohu.

וטס בההוא רקיעא, ההוא איש תהפוכות, שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא, כיון דהאי רקיעא דשוא קאים, נפקת מיד אשת זנונים, ואתקיף בההוא רקיעא דשוא, ואשתתפת ביה. ומתמן, נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון, בגין דכד קיימת בההוא רקיעא, אית לה רשו ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא.

Y ese hombre de perversidades vuela en ese firmamento seis mil parasangas de una vez. Cuando este firmamento de vanidad queda establecido, sale en seguida la mujer de fornicaciones y se aferra a ese firmamento de vanidad y se asocia con él. Y desde allí sale y mata a muchos miles y miríadas, porque cuando está en ese firmamento tiene potestad y capacidad de volar por todo el mundo en un instante.^✦

ועל דא כתיב, הוי מושכי העון בחבלי השוא. העון, דא דכורא. וכעבות העגלה חטאה. מאן חטאה, דא נוקבא דאקרי חטאה. איהו משיך, ההוא דאקרי עון, באינון חבלי השוא, ולבתר, כעבות העגלה חטאה, לההיא נוקבא דאקרי חטאה, דתמן אתתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא, ועל דא כי רבים חללים הפילה, מאן הפילה, דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא. מאן גרים דא, תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לשזבן.

Y por eso está escrito: «¡Ay de los que arrastran la iniquidad con cuerdas de vanidad!» [Is 5:18]. «La iniquidad» (ha-avón) es el varón. «Y como con sogas de carreta, el pecado» [ibíd.]. ¿Quién es el pecado? Es la hembra, que se llama «pecado». Él arrastra a quien se llama «iniquidad» con esas cuerdas de vanidad, y luego, «como con sogas de carreta, el pecado», a esa hembra llamada «pecado», pues allí cobra fuerza para volar a matar a los hombres. Y por eso: «Pues a muchos heridos hizo caer» [Pr 7:26]. ¿Quién los hizo caer? Es ese pecado que mata a los hombres. ¿Quién causa esto? Un discípulo de los sabios que no ha llegado a dictaminar y dictamina. Que el Misericordioso nos libre.

אמר רבי שמעון לחברייא במטותא מנייכו, דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות, בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אכלוסין דב"נ למגנא. פתחו כלהון ו אמרו, רחמנא לשזבן, רחמנא לשזבן.

Dijo Rabí Shimón a los compañeros: Les ruego que no saquen de sus bocas una palabra de Torá que no conozcan y no hayan oído del gran árbol como corresponde, para que no sean causa de que ese pecado mate a multitudes de hombres en vano. Todos comenzaron y dijeron: Que el Misericordioso nos libre, que el Misericordioso nos libre.^✦

תא חזי, באורייתא ברא קב"ה עלמא, והא אוקמוה, דכתיב ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום. ואיהו אסתכל בה זמנא, ותרין ותלתא וארבע זמנין, ולבתר אמר לון, ולבתר עביד בה עבידתא. לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה. כד"א אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם.

Ven y mira: con la Torá creó el Santo, bendito sea, el mundo, y ya lo han explicado, pues está escrito: «Y yo estaba junto a él como artífice, y era su delicia día tras día» [Pr 8:30]. Y Él la miró una vez, y dos, y tres y cuatro veces, y luego se las dijo, y luego hizo con ella su obra. Para enseñar a los hombres que no vayan a errar en ella. Como se dice: «Entonces la vio y la contó, la estableció y también la escudriñó, y dijo al hombre» [Job 28:27-28].^✦

ולקביל ארבע זמנין אינון, דכתיב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא קודשא בריך הוא מה דברא. ועד לא אפיק עבידתיה, אעיל ארבע תבין בקדמיתא, דכתיב, ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת, הא ארבע. ולבתר השמים. אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב"ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה לאומנותיה.

Y corresponden a esas cuatro veces, pues está escrito: «entonces la vio», «y la contó», «la estableció», «y también la escudriñó»; el Santo, bendito sea, creó lo que creó. Y antes de sacar su obra, introdujo cuatro palabras al principio, pues está escrito: Bereshit bará Elohim et («En el principio creó Dios [a]»): he aquí cuatro. Y luego «los cielos». Estas corresponden a las cuatro veces que el Santo, bendito sea, miró la Torá antes de sacar su obra a su artesanía.^✦