Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 19

פתח רבי שמעון ואמר, מאי דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה', ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא.

Rabí Shimón abrió y dijo: ¿Qué es lo que está escrito «Y volvió Ezequías su rostro a la pared y oró al Eterno» [2 R 20:2]? Ven y ve cuán fuerte es el poder de la Torá, y cuán elevada es sobre todo, pues todo el que se esfuerza en la Torá no teme a los de arriba ni a los de abajo, ni teme a las enfermedades malas del mundo, porque se aferra al árbol de la vida y aprende de él cada día.

דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל באורח קשוט, תוליף ליה עיטא היך יתוב קמיה מאריה, לבטלא ההיא גזרה, דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה, מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך, בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי, ולא יתעדי מינה, הדא הוא דכתיב והגית בו יומם ולילה, ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה כאלו אתפרש מאילנא דחיי.

Pues la Torá enseña al hombre a andar por camino de verdad, le enseña consejo de cómo volver ante su Señor, para anular aquel decreto, de modo que aun si se decretó sobre él que este decreto no se anulara, de inmediato se anula y se aparta de él, y no reside sobre el hombre en este mundo. Y por eso, el hombre debe esforzarse en la Torá de día y de noche, y no apartarse de ella; esto es lo que está escrito «y meditarás en ella de día y de noche» [Js 1:8], y si se aparta de ella, de la Torá, o se separa de ella, es como si se separara del árbol de la vida.

ת"ח עיטא לבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה, ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה.

Ven y ve el consejo para el hombre: cuando sube de noche a su lecho, debe aceptar sobre sí el reino de arriba con corazón íntegro, y anticiparse a entregar ante él el depósito de su alma, y de inmediato se salva de todas las enfermedades malas y de todos los espíritus malos, y no dominan sobre él.

ובצפרא, קם מערסיה, בעי לברכא למאריה, ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה, ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין, דכתיב ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.

Y por la mañana, al levantarse de su lecho, debe bendecir a su Señor, y entrar a su casa y postrarse ante su palacio con gran temor, y después rezará su oración, y tomará consejo de esos padres santos, como está escrito «Y yo, por la abundancia de tu bondad entraré en tu casa; me postraré hacia tu santo templo, con tu temor» [Sal 5:8].

הכי אוקמוה, לא לבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא, אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב"ה. הה"ד, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך, דא יצחק. ביראתך, דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא, ויצלי צלותיה, כדין כתיב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

Así lo explicaron: el hombre no debe entrar a la sinagoga sino si antes ha consultado a Abraham, Isaac y Jacob, porque ellos establecieron la oración ante el Santo, bendito sea. Esto es «Y yo, por la abundancia de tu bondad entraré en tu casa», este es Abraham; «me postraré hacia tu santo templo», este es Isaac; «con tu temor», este es Jacob. Y debe incluirlos primero, y después entrar a la sinagoga y rezar su oración; entonces está escrito «Y me dijo: Mi siervo eres, Israel, en quien me glorificaré» [Is 49:3].^✦