Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 22

פקודא תניינא, דא איהי פקודא, דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהב"ה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה, דכתיב התהלך לפני והיה תמים, שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלהים יהי אור, דא רחימו שלימותא דאקרי אהבה רבה, והכא איהו פקודא, למרחם בר נש למאריה כדקא יאות.

El segundo precepto es aquel precepto en el que el precepto del temor se une y del que no se separa jamás; y es el amor (ahavá): que el hombre ame a su Señor con amor perfecto. ¿Y cuál es el amor perfecto? Este es el «gran amor» (ahavá rabá), como está escrito: «Anda delante de mí y sé íntegro» [Gn 17:1], perfecto en el amor. Y esto es lo que está escrito: «Y dijo Dios: Sea la luz» [Gn 1:3]: este es el amor de perfección, que se llama «gran amor»; y aquí es un precepto: que el hombre ame a su Señor como corresponde.

אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה. אמר ליה אימא ברי קמי דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים. א"ר אלעזר, אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין, לאו [12a] איהו אהבה כדקא יאות בשלימו.

Dijo Rabí Elazar: «Padre, yo he oído acerca del amor en perfección». Le dijo: «Habla, hijo mío, ante Rabí Pinjás, pues él está en este grado». Dijo Rabí Elazar: «El gran amor es el amor perfecto en la plenitud de los dos aspectos; y si no está incluido en los dos aspectos, [12a] no es amor como corresponde en perfección.

ועל דא תנינן, בתרין סטרין אתפרש אהבה רחימו דקב"ה: אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא, אורכא דיומין, בנין סחרניה, שליט על שנאוי, ארחוי מתתקנן ליה, ומגו כך רחים ליה. ואי להאי יהא בהפוכא ויהדר עליה קב"ה גלגולא דדינא קשיא, יהא שניא ליה, ולא ירחם ליה כלל. ובג"כ רחימא דא, לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא.

Y por eso hemos aprendido: el amor, el afecto del Santo, bendito sea, se distingue en dos aspectos. Hay quien lo ama porque tiene riqueza, largura de días, hijos a su alrededor, dominio sobre sus enemigos, y sus caminos le son allanados; y por eso lo ama. Pero si a este le sucediera lo contrario y el Santo, bendito sea, le trajera una rueda de juicio severo, le sería odioso y no lo amaría en absoluto. Por eso este amor no es un amor que tenga raíz.

רחימו דאקרי שלים, ההוא דהוי בתרין סטרין, בין בדינא בין בטיבו ותקונא דארחוי. דרחים ליה למאריה כמה דתנינן, אפילו הוא נטיל נשמתך מינך, דא איהו רחימו שלים, דהוי בתרין סטרין. וע"ד אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז, כד אגניז, נפק דינא קשיא, ואתכלילו תרין סטרין כחדא, למהוי שלימו דא אהבה כדקא יאות.

El afecto que se llama perfecto es aquel que se da en los dos aspectos, tanto en el juicio como en la bondad y el buen orden de sus caminos: que ame a su Señor, como hemos aprendido, aunque Él tome tu alma de ti; este es el amor perfecto, que se da en los dos aspectos. Y por eso la luz de la obra de la creación salió y después fue ocultada; cuando fue ocultada, salió el juicio severo, y los dos aspectos se incluyeron juntos, para que haya perfección: este es el amor como corresponde.

נטליה רבי שמעון ונשקיה. אתא רבי פינחס ונשקיה וברכיה, ואמר, בודאי קב"ה שדרני הכא, דא הוא נהירו דקיק, ד אמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא. א"ר אלעזר, ודאי לא אצטריך לאתנשי ירא"ה בכל פקודין, כ"ש בפקודא דא, אצטריך יראה לאתדבקא בהאי היך אתדבקת אהבה, איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר, דיהב עותרא וטב, אורכא דחיי, בני, מזוני, כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא. ועל דא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, בגין דהא כליל ירא"ה באהב"ה.

Rabí Shimón lo tomó y lo besó. Vino Rabí Pinjás, lo besó y lo bendijo, y dijo: «Ciertamente el Santo, bendito sea, me ha enviado aquí. Esta es la luz tenue que me dijeron que se incluiría en mi casa y después alumbraría a todo el mundo». Dijo Rabí Elazar: «Ciertamente no hay que olvidar el temor en todos los preceptos, cuanto más en este precepto: es necesario que el temor se adhiera a este, así como se adhirió el amor. [Cuando] está en un aspecto bueno, como se dijo, en que da riqueza y bien, largura de vida, hijos, sustento, entonces es necesario despertar el temor y temer no causar un pecado. Y por eso está escrito: «Feliz el hombre que teme continuamente» [Pr 28:14], porque el temor está incluido en el amor.

והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא, לאתערא ביה יראה. כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי, כדין יתער יראה, וידחל למאריה כדקא יאות ולא יקשה לביה. וע"ד כתיב ומקשה לבו יפול ברעה, בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין, ואתכלילת מנייהו, ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות.

Y así es necesario en el otro aspecto, el del juicio severo: despertar en él el temor. Cuando ve que el juicio severo reside sobre él, entonces despierta el temor y teme a su Señor como corresponde y no endurece su corazón. Y por eso está escrito: «el que endurece su corazón caerá en el mal» [Pr 28:14], en aquel otro aspecto que se llama «mal». Resulta que el temor se une en los dos aspectos y se incluye en ambos, y este es el amor perfecto como corresponde.