Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 28

פקודא תמינאה, למרחם גיורא דעאל למגזר גרמיה ולעאלא תחות גדפוי דשכינתא. ואיהי אעילא לון תחות גדפהא לאינון דמתפרשן מסטרא אחרא מסאבא, ומתקרבין לגבה. דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה.

El octavo precepto: amar al prosélito que entra para circuncidarse y entrar bajo las alas de la Shejiná. Y ella introduce bajo sus alas a los que se separan del lado impuro y contaminado y se acercan a ella. Pues está escrito: «Produzca la tierra seres vivientes según su especie» [Gn 1:24].

ואי תימא, דהאי נפש חיה דכלילא בישראל, לכלא היא אזדמנת, הדר ואמר למינה. כמה אכסדרין ואדרין, דא לגו מן דא, אית לה להאי ארץ, דאיהי חיה, תחות גדפהא.

Y si dijeras que este ser viviente, incluido en Israel, está destinado para todos, [la Escritura] vuelve y dice «según su especie». Cuántas galerías y atrios, unos dentro de otros, tiene esta tierra, que es el ser viviente, bajo sus alas.

גדפא ימינא אית לה תרין אכסדרין, ומהאי גדפא, אתפרשן לתרין אומין אחרנין דאינון קריבין ביחודא לישראל, לאאלא לון לגו אכסדרין אלין. ותחות גדפא שמאלא, אית תרין אכסדרין אחרנין, ומתפרשן לתרין אומין אחרנין, דאינון עמון ומואב, וכלהון אקרון נפש חיה.

El ala derecha tiene dos galerías, y de esta ala se separan para dos otros pueblos que están cerca de Israel en la unidad, para introducirlos en esas galerías. Y bajo el ala izquierda hay otras dos galerías, y se separan para otros dos pueblos, que son Amón y Moab; y todos se llaman «ser viviente».

וכמה אדרין סתימין אחרנין, והיכלין אחרנין, בכל גדפא וגדפא. ומנייהו נפקו רוחין, לאפרשא לכל אינון גיורין דמתגיירין. ואקרון נפש חיה, אבל למינה. וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא, ולא יתיר.

Y hay muchos otros atrios ocultos y otros palacios en cada ala y ala. De ellos salen espíritus, para apartar a todos esos prosélitos que se convierten. Y se llaman «ser viviente», pero «según su especie». Y todos entran bajo las alas de la Shejiná, y no más.

אבל נשמתא דישראל, נפקא מגו גופא דההוא אילנא, ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ, גו מעהא לגו לגו, ורזא כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועל דא, ישראל, בן יקיר דהמו מעהא עליה, ואקרון העמוסים מני בטן. ולא מגדפין לבר. ותו, [13b] גיורין לית לון חולקא באילנא עלאה, כ"ש בגופא דיליה. אבל חולקא דלהון בגדפין איהו ולא יתיר, וגיורא תחות גדפי שכינתא ולא יתיר, גירי הצדק אינון דתמן שראן ואתאחדן, ולא לגו, כמה דאתמר. ובגין כך תוצא הארץ נפש חיה למינה. ולמאן בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, כלהו שאבין נפש מההיא חיה, אבל כל חד למינה כדקא חזי לה.

Pero el alma de Israel sale del cuerpo de aquel árbol, y de allí vuelan las almas a esta tierra, a su interior, a lo más hondo; y [este es] el secreto de «Pues ustedes serán una tierra deseable» [Mal 3:12]. Y por eso Israel es «hijo querido»: sus entrañas se agitan por él [Jer 31:19], y son llamados «los llevados desde el vientre» [Is 46:3]. Y no [son llevados] fuera, por las alas. Y además, [13b] los prosélitos no tienen parte en el árbol superior, cuanto menos en su cuerpo. Su parte está en las alas y no más; el prosélito está bajo las alas de la Shejiná y no más: los «prosélitos de la justicia» están allí, residen y se unen, pero no en el interior, como se dijo. Y por eso: «Produzca la tierra seres vivientes según su especie». Y a quién [se refiere] «bestias, reptiles y animales de la tierra según su especie»: todos extraen alma de aquel ser viviente, pero cada uno según su especie, como corresponde a él.