Kéter Shem Tov · Sección 36

מהבעש"ט. ביאור ש"ס (זח"ב קעה, ב) לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד. וביאור ש"ס (ברכות לד, ב) אין בין עה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד. דאמרו בש"ס (ערכין טז, ב) מי שעברו עליו מ' יום בלא יסורין קיבל עולמו ה"ד יסורין הושיט ידו לארנקו ליטול דינר זהב ונטל מטבע פחותה. והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי ס"ד זה נחשב לכפרת עון. וביאר כי צדיק באמונתו יחיה כי המאמין בהשגחה פרטית של הש"י ויודע שכל מאורעותיו של האדם הם ממנו ית' הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין אדני דינא דמלכות שמיא והוא לסיבת חטאו ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה' מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו ית'. לכך גם המושיט ידו ליקח דינר זהב ועלה בידו דינר כסף אחר שהוא לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון. ובחי' זו נק' דוד כי א"ס שנק' אין בחי' ד' ומזה נמשך שהוא ו' אל ד' ב' שהוא תכלית השפלות הכל בהשגחה פרטית ממנו ית'. וכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו ית' רק אומר כוחי ועוצם ידי עשה לי זה נק' כופר בש"י ובבחי' דוד הנ"ל כי כופר בדין מלכות אד' רק מלכות הוא מכוסה ומשועבד אל הקליפה המכסה ומסתיר עניני השגחתו ית' מבני אדם ולעתיד בימות המשיח אשר את רוח הטומאה יעביר מן הארץ אז יתגלה השגחתו ית' בפרטי פרטות כו'. ובזה יובן לא גלו ישראל עד שכפרו בהקב"ה ובמלכות בית דוד וזהו שבין עה"ז לימות המשיח שעבוד מלכיות בלבד והבן. שכל מה שאדם משיג בענין אלהות הוא בחי' מלכות אבל למעלה מזה א"א להשיג:

Del Baal Shem Tov. Explicación de lo dicho (Zóhar II 175b): «Israel no fue exiliado hasta que renegaron del Eterno y de David». Y explicación del Talmud (Berajot 34b): «No hay diferencia entre este mundo y los días del Mesías sino el sometimiento a los reinos». Pues dijeron en el Talmud (Arajín 16b): «Quien pasó cuarenta días sin sufrimientos, ha recibido su mundo [venidero]. ¿Cuál es [ese] sufrimiento? Extendió su mano a su bolsa para tomar un dinar de oro y tomó una moneda de menor valor». Y planteó: pero no hay sufrimiento sin pecado; ¿acaso se supone que esto se considere expiación de pecado? Y explicó: pues «el justo vive por su fe»: quien cree en la providencia particular del Eterno, bendito sea, y sabe que todos los sucesos del hombre vienen de Él, bendito sea, sea cosa pequeña o grande, todo está en juicio —Adonai, el juicio del reino del Cielo— y es a causa de su pecado, y de inmediato se arrepiente y se llena de pavor y de temor del Eterno, de inmediato se le perdona, dado que cree, y se vuelve y adhiere su pensamiento a Él, bendito sea. Por eso también quien extiende su mano para tomar un dinar de oro y le salió un dinar de plata, dado que es a causa de su pecado y se arrepiente, se considera expiación de pecado. Y a este aspecto se le llama David, pues el Infinito, que se llama Ayin («nada»), [es] el aspecto de dálet, y de esto se extiende que es vav hacia dálet, bet, que es el extremo de la humildad: todo en providencia particular de Él, bendito sea. Y cuando no cree esto, que todo es por providencia particular de Él, bendito sea, sino que dice «mi fuerza y el poder de mi mano me hicieron esto», se llama negador del Eterno, bendito sea, y del aspecto de David mencionado, pues niega el juicio del reino de Adonai; solo que el reino está cubierto y sometido a la cáscara que cubre y oculta los asuntos de su providencia, bendito sea, a los hombres. Y en el futuro, en los días del Mesías, [cuando] «haré pasar el espíritu de impureza de la tierra», entonces se revelará su providencia, bendito sea, en los más mínimos detalles, etc. Y con esto se entenderá «Israel no fue exiliado hasta que renegaron del Santo, bendito sea, y del reino de la casa de David»; y esto es que entre este mundo y los días del Mesías solo hay sometimiento a reinos; y entiéndelo. Pues todo lo que el hombre alcanza acerca de la Divinidad es aspecto de Maljut, pero por encima de esto es imposible alcanzar.^✦