Parte III, capítulo 54 · Las cuatro perfecciones y el final de la Guía

ובעד כל מא וטינאה תסמע מא נקולה. קד בין אלפלאספה אלמתקדמון ואלמתאכ'רון אן אלכמאלאת אלמוג'ודה ללאנסאן ארבעה אנואע.

Después de todo lo que hemos preparado, escucha lo que decimos. Los filósofos antiguos y modernos han mostrado que las perfecciones que hay para el ser humano son de cuatro clases.^✦

אולהא והו אנקצהא והו אלד'י עליה יתפאני אהל אלארץ' הו כמאל אלקניה והו מא יוג'ד ללשכ'ץ מן אלאמואל ואלת'יאב ואלאלאת ואלעביד ואלאראצ'י ונחוהא ואן יכון אלאנסאן מלכא עט'ימא הו מן הד'א אלנוע והד'א כמאל לא אתצאל בינה ובין ד'לך אלשכ'ץ בוג'ה ואנמא הי נסבהֵ מא מעט'ם אללד'ה בהא כ'יאל מחץ' אעני אן הד'ה דארי והד'א עבדי והד'א אלמאל מאלי והאולא ג'נדי ואד'א אעתבר שכ'צה יג'ד אלכל כ'ארג'א ען ד'אתה וכל שי מן הד'ה אלקניאת בחית' הו פי וג'ודה ולהד'א אד'א עדמת תלך אלנסבה אצבח ד'לך אלשכ'ץ אלד'י כאן מלכא עט'ימא לא פרק בינה ובין אחקר מן יכון פי אלנאס מן גיר אן יתגיר שי מן תלך אלאשיא אלתי כאנת מנסובה לה. ובינוא אלפלאספה אן אלד'י יג'על וכדה וסעיה להד'א אלנחו מן אלכמאל אנמא סעי לכ'יאל מחץ' והו שי לא ית'בת ולו ת'בתת לה תלך אלקניה טול חיאתה פאנה לם יחצל לה פי ד'אתה כמאל אצלא.

La primera, que es la más deficiente y aquella por la que se desviven las gentes de la tierra, es la perfección de la posesión: lo que una persona tiene de bienes, vestidos, enseres, esclavos, tierras y cosas semejantes. Y que un hombre sea un gran rey es de esta clase. Es una perfección que no tiene ninguna unión con la persona, sino que es solo una relación, y el placer que se obtiene de ella es en gran parte pura imaginación; quiero decir: «esta es mi casa, este es mi esclavo, este dinero es mío y estos son mis soldados». Si se mira a sí mismo, encuentra que todo está fuera de su esencia, y cada una de esas posesiones sigue siendo lo que es en sí. Por eso, cuando esa relación se pierde, la persona que era un gran rey amanece sin diferencia alguna con el más despreciable de los hombres, sin que haya cambiado nada de aquellas cosas que se le atribuían. Y los filósofos han mostrado que quien pone su empeño y su esfuerzo en esta clase de perfección solo se esfuerza por una pura imaginación, algo que no permanece; y aunque esa posesión le durara toda su vida, no habría obtenido en sí mismo perfección alguna.

ואלנוע אלת'אני לה בד'את אלשכ'ץ תעלק אכת'ר מן אלאול והו כמאל אלבניה ואלהיאה אעני אן יכון מזאג' ד'לך אלשכ'ץ פי גאיהֵ אלאעתדאל ואעצ'אוה מתנאסבה קויה כמא ינבגי. והד'א אלנוע איצ'א מן אלכמאל לא יתכ'ד' גאיה לאנה כמאל ג'סמאני ומא הו ללאנסאן מן חית' הו אנסאן בל מן חית' הו חיואן וישארך פי הד'א אכ'ס אלחיואן.ואיצ'א לו וצל מן קוהֵ שכ'ץ אלאנסאן גאיה ונהאיה מא ילחק בקוהֵ בגל קוי פנאהיך אן ילחק בקוהֵ אסד או קוהֵ פיל וגאיהֵ הד'א אלכמאל כמא ד'כרנא אן ינקל חמלא ת'קילא או יכסר עט'מא גליט'א ונחו הד'א ממא לא כביר פאידה ג'סמאניה פיה אמא פאידה נפסאניה פמעדומה מן הד'א אלנוע.

La segunda clase tiene más relación con la persona misma que la primera: es la perfección de la constitución y la figura, es decir, que el temperamento de esa persona esté en el mayor equilibrio y que sus miembros sean proporcionados y fuertes como deben. Tampoco esta clase de perfección se ha de tomar como fin, porque es una perfección corporal; no es del ser humano en cuanto ser humano, sino en cuanto animal, y en ella participa el más vil de los animales. Además, aunque la fuerza de un ser humano llegara al extremo, no alcanzaría la fuerza de una mula fuerte, cuanto menos la de un león o un elefante. Y el extremo de esta perfección, como dijimos, es cargar un peso pesado o romper un hueso grueso y cosas semejantes, de poco provecho corporal; y provecho para el alma no hay ninguno en esta clase.

ואלנוע אלת'אלת' הו כמאל פי ד'את אלשכ'ץ אכת'ר מן אלת'אני והו כמאל אלפצ'איל אלכ'לקיה וד'לך באן תכון אכ'לאק ד'לך אלשכ'ץ עלי גאיהֵ פצ'ילתהא ואכת'ר אלמצות אנמא הי לחצול הד'א אלנוע מן אלכמאל. והד'א אלנוע מן אלכמאל איצ'א אנמא הו תוטיה לגירה וליס הו גאיה לד'אתה וד'לך אן אלכ'לקיאת כלהא אנמא הי פי מא בין אלשכ'ץ מן אלנאס ובין גירה פכאן הד'א אלכמאל פי כ'לקיאתה אנמא תהיא בה למנפעהֵ אלנאס פצאר אלה לגירה לאנך אד'א פרצ'ת שכ'ץ אנסאן וחדה לא יעאמל אחדא וג'דת אלפצ'איל אלכ'לקיה מנה כלהא חיניד' בטאלה עטאלה לא חאג'ה להא ולא תכמל שכ'צה פי שי ואנמא יחתאג' אליהא ותעוד פאידתהא עליה באעתבאר אלגיר.

La tercera clase es una perfección más propia de la persona que la segunda: es la perfección de las virtudes morales, es decir, que el carácter de esa persona esté en el extremo de su excelencia. La mayoría de los mandamientos son para alcanzar esta clase de perfección. Pero también esta clase es solo preparación para otra, y no un fin en sí misma. Porque las virtudes morales son todas entre una persona y otra, y esta perfección del carácter solo la dispone para provecho de la gente, de modo que es un instrumento para otros. Si supones a un ser humano solo, que no trata con nadie, encontrarás que todas sus virtudes morales están ociosas, sin uso, sin necesidad, y no perfeccionan a su persona en nada; solo se necesitan, y su provecho vuelve a él, en relación con los demás.

ואלנוע אלראבע הו אלכמאל אלאנסאני אלחקיקי והו חצול אלפצ'איל אלנטקיה אעני תצור מעקולאת תפיד אראא צחיחה פי אלאלאהיאת והד'ה הי אלגאיה אלאכ'ירה והי אלתי תכמל אלשכ'ץ כמאלא חקיקיא והי לה וחדה והי תפידה אלבקא אלדאים. ובהא אלאנסאן אנסאן. ואעתבר כל כמאל מן אלת'לת'ה כמאלאת אלמתקדמה תג'דהא לגירך לא לך ואן כאן ולא בד בחסב אלמשהור פהי לך ולגירך אמא הד'א אלכמאל אלאכ'יר פהו לך וחדך ליס לאכ'ר מעך פיה משארכה בוג'ה יהיו לך לבדך וגו' ולהד'א ינבגי לך אן תחרץ עלי חצול הד'א אלבאקי לך ולא תתעב ותשקי לאכ'רין יא גאפלא ען נפסה חתי אסוד ביאצ'הא באסתילא אלקוי אלג'סמאניה עליהא כמא קיל פי אבתדא תלך אלאמת'אל אלשעריה אלמצ'רובה להד'ה אלמעאני קאל בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי ופי הד'א אלמעני בעינה קאל פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי.

La cuarta clase es la verdadera perfección humana: alcanzar las virtudes racionales, es decir, concebir inteligibles que den opiniones verdaderas sobre las cosas divinas. Este es el fin último, el que perfecciona a la persona con una perfección verdadera; es solo suyo, y le da la permanencia eterna, y por él el ser humano es ser humano. Considera cada una de las tres perfecciones anteriores: encontrarás que son para otros y no para ti, o, si se quiere según la opinión común, para ti y para otros. Pero esta última perfección es tuya sola; nadie más participa contigo en ella de ningún modo: Sean para ti solo… Por eso debes empeñarte en alcanzar esto que permanece para ti, y no fatigarte y penar por otros, tú que te descuidas de ti mismo, hasta que se ennegrezca su blancura por el dominio de las fuerzas corporales sobre ella, como se dijo al comienzo de aquellas parábolas poéticas propuestas para estos sentidos: Los hijos de mi madre se enojaron conmigo, me pusieron a guardar las viñas; mi propia viña no la guardé. Y en este mismo sentido dijo: No sea que des a otros tu honra, y tus años al cruel.^✦

קד בין לנא אלאנביא איצ'א הד'ה אלמעאני בעינהא ושרחוהא לנא כמא שרחתהא אלפלאספה וצרחוא לנא באן ליס כמאל אלקניה ולא כמאל אלצחה ולא כמאל אלאכ'לאק כמאלא יפתכ'ר בה ולא ירגב פיה ואן אלכמאל אלד'י יפתכ'ר בה וירגב פיה הו מערפתה תעאלי אלד'י ד'לך הו אלעלם אלחקיקי קאל ירמיה פי הד'ה אלכמאלאת אלארבעה כה אמר י"י אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ותאמל כיף אכ'ד'הא עלי תרתיבהא ענד אלג'מהור פאן אעט'ם כמאל ענדהם עשיר בעשרו ודונה גבור בגבורתו ודונה חכם בחכמתו יעני ד'א אלאכ'לאק אלפאצ'לה פאן ד'לך אלשכ'ץ איצ'א מעט'ם ענד אלג'מהור אלד'ין אליהם הו אלכ'טאב פלד'לך רתבת הד'א אלתרתיב.

También los profetas nos aclararon estos mismos sentidos y nos los explicaron como los explicaron los filósofos, y nos declararon que ni la perfección de la posesión, ni la de la salud, ni la del carácter son una perfección de la que gloriarse ni que desear, y que la perfección de la que hay que gloriarse y que hay que desear es conocerlo a Él, sea ensalzado, que es la ciencia verdadera. Dijo Jeremías sobre estas cuatro perfecciones: Así dice el Señor: No se gloríe el sabio en su sabiduría, ni se gloríe el valiente en su valentía, ni se gloríe el rico en su riqueza; sino que en esto se gloríe el que se gloría: en entender y conocerme a mí. Y fíjate cómo las tomó según su orden para el común de la gente: la mayor perfección para ellos es el rico en su riqueza; por debajo, el valiente en su valentía; y por debajo, el sabio en su sabiduría, es decir, el de virtudes morales, porque esa persona también es estimada por el común, a quien se dirige el discurso; por eso las ordenó así.^✦

וקד אדרכוא אלחכמים ז"ל מן הד'א אלפסוק הד'ה אלמעאני בעינהא אלתי ד'כרנא וצרחוא במא בינתה לך פי הד'א אלפצל והו אן אלחכמה אלמקולה באטלאק פי כל מוצ'ע והי אלגאיה הי אדראכה תעאלי ואן הד'ה אלקניה אלתי יקתניהא אלאנסאן מן אלד'כ'איר אלתי יתנאפס פיהא ותט'ן כמאלא ליסת בכמאל. וכד'לך הד'ה אעמאל אלשריעה כלהא אעני אנואע אלעבאדאת וכד'לך אלכ'לקיאת אלנאפעה ללנאס כלהם פי תצרפאתהם בעצ'הם מע בעץ' ג'מיע ד'לך לא יקתרן בהד'ה אלגאיה אלאכ'ירה ולא יסאויהא בל הי תוטיאת מן אג'ל הד'ה אלגאיה.

Y los sabios, de bendita memoria, comprendieron en este versículo estos mismos sentidos que hemos mencionado, y declararon lo que te he explicado en este capítulo: que la sabiduría dicha sin más en todo lugar, y que es el fin, es comprenderlo a Él, sea ensalzado; y que esas posesiones que adquiere el ser humano, de los tesoros por los que se compite y que se tienen por perfección, no son perfección. Y lo mismo estas obras de la Ley, es decir, las clases de culto, y también las virtudes morales que son útiles a toda la gente en su trato mutuo: nada de eso se compara con este fin último ni lo iguala, sino que son preparaciones para este fin.

ואסמע נצהם פי ג'מיע הד'ה אלמעאני בלפט'הם והו נץ בראשית רבה הנאך קיל כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אלו מצות ומעשים טובים חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות חפצים וחפציך לא ישוו בה אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי. פתאמל מא אוג'ז הד'א אלקול ומא אכמל קאילה וכיף לם יגאדר שיא מן כל מא ד'כרנאה וטולנא פי ביאנה ופי תוטיאתה.

Escucha sus palabras sobre todos estos sentidos, en su propio texto, que es un texto de Bereshit Rabá. Allí se dijo: «Un versículo dice: Y todas las cosas deseables no la igualan, y otro versículo dice: Y todas tus cosas deseables no la igualan. Cosas deseables: son los mandamientos y las buenas obras; tus cosas deseables: son las piedras preciosas y las perlas. Ni las cosas deseables ni tus cosas deseables la igualan, sino que en esto se gloríe el que se gloría: en entender y conocerme a mí». Fíjate qué concisas son estas palabras y qué perfecto quien las dijo, y cómo no omitió nada de todo lo que nosotros hemos mencionado y alargado en explicar y preparar.^✦

ואד' וד'כרנא הד'א אלפסוק ומא אשתמל עליה מן אלגראיב וד'כרנא כלאם אלחכמים ז"ל פיה פלנתמם מא תצ'מנה וד'לך אנה לם יקתצר פי הד'א אלפסוק פי תביין אשרף אלגאיאת עלי אדראכה תעאלי פקט לאנה לו כאן הד'א קצדה לקאל כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ויקטע אלקול או כאן יקול השכל וידע אותי כי אני אחד או כאן יקול כי אין לי תמונה או כי אין כמוני ומא נחי הד'א אלנחו בל קאל אן אלאפתכ'אר הו באדראכי ובמערפהֵ צפאתי יעני אפעאלה נחו מא בינא פי קולה הודיעני נא את דרכיך וגו' ובין לנא פי הד'א אלפסוק אן תלך אלאפעאל אלתי יג'ב אן תערף ותתקיל הי חסד ומשפט וצדקה

Y ya que hemos mencionado este versículo y las maravillas que encierra, y las palabras de los sabios sobre él, completemos lo que contiene. Pues no se limitó en este versículo a mostrar que el más noble de los fines es comprenderlo a Él, sea ensalzado; porque, si ese fuera su propósito, habría dicho sino que en esto se gloríe el que se gloría: en entender y conocerme a mí, y habría cortado el discurso; o habría dicho «en entender y conocerme a mí, que soy uno», o «que no tengo figura», o «que no hay nadie como yo», o algo por el estilo. Pero dijo que la gloria está en comprenderme y en conocer mis atributos, es decir, sus acciones, como explicamos a propósito de Hazme conocer tus caminos. Y nos mostró en este versículo que esas acciones que hay que conocer e imitar son bondad, juicio y justicia.^✦

וזאד מעני אכ'ר וכידא והו קולה בארץ אלד'י הד'א הו קטב אלשריעה. וליס כזעם אלמתהאפתין אלד'ין ט'נוא אן ענאיתה תעאלי אנתהת ענד פלך אלקמר ואן אלארץ' במא פיהא מהמלה עזב י"י את הארץ בל כמא בין לנא עלי ידי סיד אלעאלמין כי לי"י הארץ יקול אן ענאיתה איצ'א באלארץ' בחסבהא כמא אעתני באלסמא בחסבהא והו קולה כי אני י"י עשה חסד משפט וצדקה בארץ ת'ם כמל אלמעני וקאל כי באלה חפצתי נאם י"י יעני אן גרצ'י אן יכון מנכם חסד וצדקה ומשפט בארץ עלי נחו מא בינא פי שלש עשרה מדות אן אלקצד אלתשבה בהא ואן תכון תלך סירתנא. פאלגאיה אלתי ד'כרהא פי הד'א אלפסוק הי אנה בין אן כמאל אלאנסאן אלד'י בה יפתכ'ר חקיקה הו מן חצל לה אדראכה תעאלי חסב טאקתה וערף ענאיתה במכ'לוקאתה פי איג'אדהא ותדבירהא כיף הו וכאנת סירהֵ ד'לך אלשכ'ץ בעד ד'לך אלאדראך יקצד בהא דאימא חסד צדקה ומשפט תשבהא באפעאלה תעאלי נחו מא בינא מראת פי הד'ה אלמקאלה.

Y añadió otro sentido, muy firme, que es lo que dice: en la tierra, que es el eje de la Ley. No es como pretenden los inconsecuentes, que pensaron que la providencia de Dios, sea ensalzado, termina en la esfera de la luna, y que la tierra con lo que hay en ella está abandonada: el Señor ha abandonado la tierra; sino como nos mostró por medio del señor de los sabios: que del Señor es la tierra. Dice que su providencia está también sobre la tierra, según lo que ella es, así como se ocupó del cielo según lo que él es. Y eso es lo que dice: que yo soy el Señor, que hago bondad, juicio y justicia en la tierra. Luego completó el sentido y dijo: porque en estas cosas me complazco, dice el Señor; es decir, mi propósito es que de ustedes salgan bondad, justicia y juicio en la tierra, como explicamos a propósito de los trece atributos, que el propósito es asemejarse a ellos y que esa sea nuestra conducta. Así pues, el fin que mencionó en este versículo es mostrar que la perfección del ser humano de la que verdaderamente puede gloriarse es la de quien ha alcanzado a comprenderlo a Él, sea ensalzado, según su capacidad, y ha conocido su providencia sobre sus criaturas, al crearlas y gobernarlas, cómo es; y la conducta de esa persona, después de esa comprensión, busca siempre la bondad, la justicia y el juicio, imitando las acciones de Dios, sea ensalzado, como hemos explicado muchas veces en este tratado.^✦

והד'א קדר מא ראית אן נודעה פי הד'ה אלמקאלה ממא ראית אנה נאפע ג'דא לאמת'אלך ואנא ארג'ו לך ענד אלתאמל אלשאפי אן תנאל כל גרץ' צ'מנתה פיהא במעונהֵ אללה תעאלי

Esto es lo que me pareció que debía darse a conocer en este tratado, de lo que me pareció muy útil para los que son como tú. Y espero para ti que, con la reflexión necesaria, alcances todo el propósito que he puesto en él, con la ayuda de Dios, sea ensalzado.

והו יזכינא וכל ישראל חברים למא ועדנא בה. אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם:

Y que Él nos haga dignos, a nosotros y a todo Israel, compañeros, de lo que nos prometió: Entonces se abrirán los ojos de los ciegos, y los oídos de los sordos se destaparán; el pueblo que andaba en tinieblas vio una gran luz; los que habitaban en tierra de sombra de muerte, una luz resplandeció sobre ellos.^✦

אמן קרוב מאד האל לכל קורא אם באמת יקרא ולא ישעה. נמצא לכל דורש יבקשהו אם יהלך נכחו ולא יתעה.

Amén. Muy cercano está Dios a todo el que lo llama, si de verdad lo llama y no se desvía. Lo halla todo el que lo busca, si camina derecho hacia Él y no se extravía.^✦

כמל אלג'ז אלת'אלת' בעון אללה ובכמאלה כמלת דלאלהֵ אלחאירין.

Se completó la tercera parte con la ayuda de Dios, y con su completud se completó la Guía de perplejos.