Zóhar, Bereshit · Sección 11

ויעש אלקים את שני המאורות, דא מאור, ודא מאור, בגין כך אנון נהורין דסלקי לעילא, אקרון מאורי אור, ואנון נהורין דנחתו לתתא, אקרון מאורי אש, דאנון דרגין לתתא, ושלטי כל יומי דחול, וע"ד כד נפיק שבתא מברכין על שרגא, דהא אתיהיב לון רשו לשלטאה.

«E hizo Dios las dos luminarias»: esta es una luminaria y esta es una luminaria. Por eso las luces que ascienden arriba se llaman «meorei or» (luminarias de luz), y las luces que descienden abajo se llaman «meorei esh» (luminarias de fuego), que son grados de abajo y gobiernan todos los días profanos. Y por eso, cuando termina el sábado, se bendice sobre la lámpara, porque se les ha dado permiso para gobernar.^✦

אצבען דבר נש, אינון סתרא דדרגין, ורזין דלעילא, ואית בהו פנימאין, ואחורים, אחורים אנון לבר, ואינון רמז לטופרין דאצבען, ובגין כך אית [21a] רשו לאסתכלא בטופרין במ"ש, דהא נהרין מההוא שרגא, ונהרין מההוא אש, לשלטאה.

Los dedos del hombre son el secreto de los grados y los misterios de arriba; tienen interiores y exteriores: los exteriores son los de fuera, y son alusión a las uñas de los dedos. Y por eso hay [21a] permiso de mirar las uñas al término del sábado, pues alumbran de aquella lámpara y alumbran de aquel fuego para gobernar.

אלין אתחזיין אצבען לגו, לא אית רשו לאתחזייא בההוא שרגא, דהא מלעילא נהרין, ואקרון פנים, פנימאין, ורזא דא וראית את אחורי, ופני לא יראו, דלא יסתכל בר נש במ"ש באצבען לגו, בשעתא דאמר בורא מאורי האש, וראית את אחורי, אלין פנים דלבר, דאתרמיזו בטופרי, ופני לא יראו, אלין אצבען לגו, אלין שלטי בשבתא, ואלין שלטי בחול.

Los dedos que se ven hacia dentro: no hay permiso de mostrarlos a aquella lámpara, pues alumbran desde arriba y se llaman «rostro», interiores. Y el secreto de esto: «Y verás mi parte posterior, pero mi rostro no se verá» [Ex 33:23]: que no mire el hombre al término del sábado los dedos hacia dentro, en el momento en que dice «el que crea las luminarias del fuego». «Verás mi parte posterior»: estos son los rostros de fuera, aludidos en las uñas. «Pero mi rostro no se verá»: estos son los dedos de dentro. Estos gobiernan en sábado, y aquellos gobiernan en los días profanos.

וביומא דשבתא, קב"ה שליט בלחודוי, באנון פנים פנימאין, על כורסי יקריה, וכלהו אתכלילן ביה, ושלטנותא דיליה איהו, ובגין כך אחסין נייחא לכל עלמין, וירתין ירותא דיומא דא, עמא קדישא, דאקרון עמא חד בארעא. מאורי אור מסטרא דימינא, דאיהו אור קדמאה, דהוה ביומא קדמאה, דביומא דשבתא, נהרין אנון מאורי אור בלחודייהו, ושלטין, ומנייהו נהרין כלהו לתתא.

Y en el día del sábado el Santo, bendito sea, gobierna solo, con aquellos rostros interiores, sobre el trono de su gloria, y todos están incluidos en Él, y el dominio es suyo. Por eso dio en herencia reposo a todos los mundos, y heredan la herencia de este día el pueblo santo, que son llamados «un pueblo único en la tierra». «Meorei or» son del lado derecho, que es la luz primera, que hubo el primer día; en el día del sábado alumbran esas «meorei or» solas, y gobiernan, y de ellas alumbran todos abajo.

וכד נפיק שבתא, גניזין מאורי אור, דלא אתגליין, ומאורי האש שלטין, כל חד וחד על דוכתייהו. אימתי שלטין, במ"ש עד מעלי יומא דשבתא, ועל דא אצטריכו לאתנהרא מההוא שרגא במוצאי שבת.

Y cuando termina el sábado, las «meorei or» se ocultan, no se revelan, y las «meorei ha-esh» gobiernan, cada una en su lugar. ¿Cuándo gobiernan? Desde la salida del sábado hasta la víspera del día del sábado. Y por eso fue necesario alumbrarse de aquella lámpara al término del sábado.

והחיות רצוא ושוב, דלא יכיל עינא למשלט בהו, בגין דאינון רצוא ושוב, חיות דאתגליין אנון, דההוא אופן קאים בגווייהו, ומאן איהו דא מטטרו"ן, דאיהו רב ויקיר משאר אלין, ועלאה חמש מאה פרסי.

«Y los seres vivientes corrían y volvían» [Ez 1:14]: el ojo no puede dominarlos, porque corren y vuelven; son seres vivientes que se revelan, pues aquella rueda se mantiene en medio de ellos. ¿Y quién es este? Metatrón, que es grande y precioso sobre los demás, y más alto [que ellos] quinientos parasangas.

חיות דמטמרן, אנון תחות תרין אתוון עלאין דאתכסיין, י"ה, אתוון שליטין על ו"ה, אלין רתיכא לאלין, וההוא טמירא לכל טמירין דלא אתיידע כלל, שליט על כלא, ורכיב על כלא, חיות דאתגליין אנון לתתא, תחות אלין עלאין דמטמרן, ואתנהרן מנייהו, ונטלין בגינייהו.

Los seres vivientes ocultos están bajo las dos letras supremas que están encubiertas, YH; letras que gobiernan sobre VH; estas son carro de aquellas. Y aquel Oculto de todos los ocultos, que no se conoce en absoluto, gobierna sobre todo y cabalga sobre todo. Los seres vivientes que se revelan están abajo, bajo aquellos supremos ocultos; se iluminan de ellos y se mueven por ellos.

חיות עלאין, כלהו כלילן ברקיע השמים, ועלייהו כתיב יהי מארת ברקיע השמים, והיו למאורות ברקיע השמים, כלהו תליין בההוא רקיע השמים, רקיע שעל גבי החיות, דא ההוא דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח, דא ההוא קדמון.

Los seres vivientes supremos están todos incluidos en el firmamento de los cielos, y sobre ellos está escrito: «Haya luminarias en el firmamento de los cielos» y «sean luminarias en el firmamento de los cielos» [Gn 1:14-15]. Todos cuelgan de aquel firmamento de los cielos, el firmamento que está sobre los seres vivientes, que es el que dice: «Y sobre las cabezas de los seres vivientes, una semejanza de firmamento como el aspecto del cristal» [Ez 1:22]. Este es el [firmamento] primordial.

דהא מתמן ולהלאה, לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע. מ"ט, משום דאיהו סתים במחשבה, ומחשבה דקב"ה, טמירא סתימא עלאה, מחשבה דבר נש, בכל עלמא, לא יכיל לאתדבקא ולמנדע לה, מלין דתליין במחשבה עלאה, לית מאן דיכיל לאתדבקא לון, מחשבה ממש עאכ"ו, לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיוני, דהא לית סוכלתנו למשאל, כל שכן למנדע.

Pues de allí en adelante no hay quien pueda mirar ni conocer. ¿Por qué? Porque está oculto en el pensamiento, y el pensamiento del Santo es oculto, secreto, supremo. El pensamiento del hombre, en todo el mundo, no puede adherirse a él ni conocerlo; las cosas que penden del pensamiento supremo, no hay quien pueda adherirse a ellas; cuánto más el pensamiento mismo. Y lo que está dentro del pensamiento, ¿quién es el que crea ideas [sobre ello]? Pues no hay inteligencia para preguntar, cuánto más para conocer.