Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 20

רבי פינחס הוה שכיח קמי דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר. וב"נ רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו מלמחמי. אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא, ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית, נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה, ונהרא כל עלמא.

Rabí Pinjás estaba a menudo ante Rabí Rejumai, a la orilla del mar de Guenosar. Y era un hombre mayor y anciano de días, y sus ojos se habían apagado y no podían ver. Dijo a Rabí Pinjás: Ciertamente he oído que Yojái, nuestro compañero, tiene una perla, una piedra preciosa, y miré en la luz de aquella perla: salía de su estuche como el resplandor del sol, e iluminaba todo el mundo.

וההוא נהורא קאים משמיא לארעא, ונהיר כל עלמא, עד דיתיב עתיק יומין, ויתיב על כרסייא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך, ומנהורא דאתכליל בביתך, נפיק נהירו דקיק וזעיר, ונפיק לבר ונהיר כל עלמא, זכאה חולקך. פוק ברי פוק, זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך.

Y aquella luz está de pie desde el cielo hasta la tierra, e ilumina todo el mundo, hasta que se sienta el Anciano de Días y se siente sobre el trono como corresponde. Y aquella luz incluye todo en tu casa, y de la luz que se incluye en tu casa sale una luz tenue y pequeña, y sale afuera e ilumina todo el mundo; dichosa tu suerte. Sal, hijo mío, sal, ve tras aquella perla que ilumina el mundo, pues la hora está dispuesta para ti.

נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא, רמא לון קלא ואמר, צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא חמיתון דוך דבר יוחאי תמן, אשתהי פורתא אמר צפרין צפרין זילו ואתיבו לי. פרחו ואזילו, עאלו בימא ואזלי להון.

Salió de ante él y se puso a subir a aquella barca, y dos hombres con él. Vio dos pájaros que venían volando sobre el mar, les levantó la voz y dijo: Pájaros, pájaros que vuelan sobre el mar, ¿han visto el lugar donde está bar Yojái? Se demoró un poco; dijo: Pájaros, pájaros, vayan y respóndanme. Volaron y fueron, entraron en el mar y se alejaron.

עד דנפק, הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה, דהא בר יוחאי נפק מן מערתא, ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה, ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה [11b] בהדיה, ואמר, ווי דחמיתיך בכך. אמר, זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך לא הוינא בכך. פתח ר"ש בפקודי אורייתא ואמר, פקודי אורייתא דיהב קב"ה לישראל כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי.

Cuando hubo salido, he aquí que esos pájaros venían, y en la boca de uno de ellos una nota, y escrito en ella: Bar Yojái salió de la cueva, y Rabí Elazar su hijo. Fue hacia él, y lo halló cambiado, y su cuerpo lleno de llagas. Lloró [11b] con él, y dijo: ¡Ay de que te he visto así! Dijo: Dichosa mi suerte que me has visto así, pues si no me hubieras visto así, yo no estaría así. Rabí Shimón abrió con los preceptos de la Torá y dijo: Los preceptos de la Torá que dio el Santo, bendito sea, a Israel, todos están escritos en la Torá en forma de regla general.^✦